המקובלים והלא מקובלים – פרק 6

זה היה לילה,חלק מהתלמידים סיימו לנקות,והלכו לחדריהם,וחלק עוד נשארו שם והתבודדו עם עצמם.
-בקפיטריה-
פרנקו ישב על אחד השולחנות,ולידו תומס,הוא הביט בעצב בלינדה,הוא הסתכל עליה,ועל איך שהיא מנקה,זה כאילו לקחו לו את האהבה שלו,את שמחת החיים שלו,הוא לא יכול בלעדיה,היא הקיום שלו,הסיבה שלו לחיות,הברק בעיניים שלו נעלם ונכבה.
תומס:"טוב נו מה אחי?בסוף גם אני אתאהב בה מלהביט בה" אמר תומס מיואש ממצבו של פרנקו מנסה לעודד ולהצחיק אותו.
פרנקו:"די תומס אין לי עצבים לזה,אתה יכול ללכת אם אתה רוצה" אמר פרנקו מצוברח
תומס:"נראה לך?ולהיות בחדר לבד ולשמוע את הגדולים חוגגים במסיבה?אין מצב" אמר תומס מקטר.
פרנקו:"תעשה מה שבא לך" אמר פרנקו בקרירות.
תומס:"אחי אני לא יכול לראות אותך ככה,אתה באמת אוהב אותה אה?" אמר תומס בחיוך.
פרנקו:"כן..אני אוהב אותה יותר מחיי..אני יודע שאתה לא יכול להבין כי זה עוד לא קרה לך..אבל יום אחד גם לך זה יקרה,ויותר שום דבר לא יעניין אותך מלבד הבחורה שלך" אמר פרנקו בחיוך.
תומס:"לפחות גרמתי לך לחייך" אמר בהלצה.
פרנקו:"זה לא יעזור הרבה,אני צריך איזה משהו,משהו שיאפשר לי להחזיר אותה אליי" אמר פרנקו וחיפש רעיון.
תומס:"אני לא מבין בזה כ"כ, אבל אתה צריך להפעיל את הקסם שלך,את מה שאתה הכי טוב בו..משהו שזה המגרש הביתי שלך..שאתה שולט בו" אמר תומס וחיפש גם הוא רעיון.
פרנקו:"מה כדורגל?" שאל בגיחוך.
תומס:"לא,המגרש הביתי שלך אצל נשים,אידיוט" אמר תומס והשניים צחקו.
פרנקו:"תומס,אתה מפתיע אותי,מאיפה החוכמה הזו מתפרצת פתאום?" אמר פרנקו בצחקוק ולפתע עלה במוחו רעיון.
תומס:"נו,חשבת על משהו?" שאל תומס מסוקרן.
פרנקו:"כן" אמר בחיוך מתלהב.
תומס:"מה?" שאל מסוקרן עוד יותר.
פרנקו:"אתה עוד תגלה,אני כבר יספר לך בהזדמנות אחרת,עכשיו אני ממהר" אמר פרנקו ותפח על גבו של תומס והלך משם.
תומס:"נו באמת..אני החבר הכי טוב שלך…לא משנה" אמר והחל לפטפט עם נערה שישבה שם לידו.
-בחדר המנהלת-
מלווינה:"שקט!אסור שאף אחד ישמע אותך מבינה?אף אחד לא צריך לדעת שאני הדודה שלך ואת האחיינית שלי.." אמר מלווינה בחשאי.
לולה:"למה,כי את מתביישת בי?" שאלה בעצב.
מלווינה:"לא חמודה,כי חוקית,יחשבו שזו פרוטקציה…ואז יעבירו אותך ביה"ס ואותי יפטרו" אמרה מלווינה בכעס רק מלחשוב על זה.
לולה:"כן אני חושבת שהבנתי…אז אסור שידעו על הקשר בינינו בגלל פרוקציה" אמרה לולה בחיוך וחשבה שהיא הבינה.
מלווינה:"תראי,זו מילה לועזית פרו..טקציה" הגתה את זה מלווינה כאילו היא מדברת עם ילדה בגן.
לולה:"טוב..שיהיה..כל המילים המוזרות האלה…למי זה אכפת?" אמרה לולה המומה עוד עדיין מהמילים.
מלווינה:"היא מקרה אבוד…" לחשה לעצמה מלווינה.
לולה:"מה אמרת?" שאלה אותה.
מלווינה:"שלא תלכי לאיבוד" אמרה במתיקות והתחמקה מזה ובכך נסגרה השיחה ולולה הלכה לחדרה.
-באחד הכיתות,בביה"ס-
הוא ישב שם,שעות על גבי שעות,השעה הייתה מאוחרת בלילה,הוא היה עייף אבל לא ויתר לעצמו,הוא ישב עם הגיטרה שלו וכתב והלחין שיר מיוחד,לאחר מכן הוא הלך לקפיטריה וראה שם את דיאנה.
-בקפיטריה-
פרנקו:"דיאנה,טוב שמצאתי אותך" אמר פרנקו בעודו התחיל להכין את המקום ולקשטו.
דיאנה:"אותי אתה צריך?בשביל מה?" שאלה אותו.
פרנקו:"אני חייב את העזרה שלך..אני מכין הפתעה ללינדה ואני חייב שאת תביאי אותה לכאן בלי שהיא תדע למה ומי ביקש ממנה" אמר פרנקו בתקווה שהיא תעזור לו.
דיאנה:"עכשיו?..בשעה כזו?" שאלה המומה.
פרנקו:"כן" אמר והמשיך לקשט את המקום.
דיאנה:"טוב..אבל איזה תירוץ אני ימציא לה?" שאלה דיאנה לא יודעת.
פרנקו:"תמציאי כבר משהו אני סומך עלייך…." אמר פרנקו בחיוך.
דיאנה:"טוב אני הולכת" אמרה דיאנה בריצה ופרנקו עצר אותה לשנייה.
פרנקו:"דיאנה,תודה על הכול,באמת,אני חייב לך" אמר וחיבק אותה והיא הלכה משם.
-בחדרן של לולה,מגי ואלגרה-
מגי:"אלגרה,בבקשה את חייבת לסלוח לי" התחננה מגי.
אלגרה:"די,מגי,אין עוד טעם לדון בזה,אני לא רוצה לסלוח לך וזהו" אמרה אלגרה בעוד לולה נכנסת לחדר.
אלגרה:"היי" קיבלה את פניה.
מגי:"היי לולה" אמרה בחיוך.
אלגרה:"מה קורה?" שאלה את לולה בחיוך.
לולה:"מה קורה איתי?הרבה דברים..הלכתי לאיבוד עכשיו בבית הספר,הלכתי למנהלת,היא מזה מעצבנת…" לולה המשיכה לספר את כל מה שעבר עליה ומגי ואלגרה עצרו אותה כשכמעט התייאשו.
מגי:"לולה,כששואלים אותך מה קורה,לא מספרים את כל מה שעבר עלייך כל היום,רק עונים מה המצב רוח שלך הבנת? "שאלה אותה ולולה חייכה.
לולה:"לא" הורידה את החיוך מהפנים.
אלגרה:"זה סלנג של הנוער..מבינה?" שאלה אותה אלגרה.
לולה:"אז למה לא שואלים אותך:'מה המצב רוח שלך אלגרה?' " אמרה לולה בהגיון.
אלגרה:"כי שמבטאים את זה,זה נשמע מטופש,הבנת?" אמרה אלגרה בהסברה ובחיוך.
לולה:"אהה" אמרה מבינה ושלושתן פרצו בצחוק.
מגי:"נראה לי,שיש לנו איתך הרבה עבודה,אנחנו נתחיל איתך מ-0.אבל אל תדאגי את חברה שלנו מעכשיו,את שייכת אלינו,לצד שלנו,ואת עוד תהיי נערה למופת" היא אמרה בחיוך ושלושתן התחבקו למרות הריב של מגי ואלגרה.
-בחדרן של לינדה ודיאנה-
לינדה הייתה לבושה בפיג'מה,והיא ישבה ליד פינת האיפור שלה ושמה סומק,לפתע דיאנה נכנסה בסערה.
לינדה:"מה קרה מאמי?" שאלה אותה לינדה לא מבינה בעוד דיאנה הקימה אותה מהר מהכיסא.
דיאנה:"מהר,לינדה אין זמן…שימי את הבגדים הכי יפים שלך,תתאפרי מהר,ובואי איתי.." אמרה דיאנה והחלה לזרוק בגדים מהארון שלה.
לינדה:"מה?למה אבל?ולאן?" שאלה הכול בעוד היא לא מבינה.
דיאנה:"הפתעה" אמרה בחיוך.
לינדה:"אני שונאת הפתעות" אמרה בלי חשק.
דיאנה:"תמיד יש פעם ראשונה" אמרה בעוד היא מסדרת אותה.
-כעבור חמש דקות לינדה הייתה לבושה בשמלה ובעקבים,היא הייתה מאופרת ויפה מתמיד,דיאנה ליוותה אותה עד לקפיטריה והסבירה לה שמשם היא ממשיכה לבד כי ההפתעה שלה שם,כשהגיעה לינדה לקפיטריה הכול היה חשוך..היא מעגל נרות קטנים על הרצפה והרבה הרבה ורדים אדומים,כשהיא נכנסה לעומק של קפיטריה לאחר שהיא התרשמה מהכול היא ראתה את פרנקו בחליפה יפה,חתיך כרגיל,עומד באמצע החדר כשסביבו מעגל נרות,כשבידו גיטרה,הוא החל לנגן ולשיר לה,היא עמדה מוקסמת ממנו-