אביטלו'ש 4 – פרק 3

חורש חזר לחדר שבו אביטל היתה מאושפזת. הוא ישב על ידה ולקח את
ידה וחימם אותה בידיו.
" אביטל, " חורש פתח ואמר , " אני לא רוצה לריב איתך כי מיד
אחרי שאנחנו רבים , אני נמצא במצב רוח מזופת , ואני לא רוצה
שאנחנו נהיה כל הזמן בריב מתמשך, חשבתי ומצאתי שאני מאוד מעריך
אותך ומה שעברת מאז התאונה ביחד , אני לא אעזוב אותך אף פעם ,
מה חשבת , שאני אוותר עלייך ועל התינוקות כל כך מהר. אני אומר
לך שזה לא יקרה , אני כאן בשבילך ואני אקשיב לך. רק תפסיקי
להיות בדיכאון." ניסה חורש לנחם אותה ונשק לידה.
" טוב חורש . אני מתנצלת על ההתנהגות שלי . באמת שלא הייתי
בסדר. אני צריכה להודות להשם על כך שאתה נמצא לצדי ושאתה אוהב
אותי. כי לא היה לי מישהו כמוך ואף לא אהיה תחליף במקומך."
אמרה אביטל בניסיון לעודד את חורש.
" הכול יהיה בסדר, אביטל יקרה שלי , תפסיקי לבכות. זה לא יעזור
לך. תשכחי את הכעס . בסדר אהבה שלי?" אמר חורש ונשק לה . חורש
התקרב אליה וחיבק אותה. "הכי חשוב שאנחנו ביחד פה , לעולם אל
תשכחי זאת! ושחשוב שנשמר את הזוגיות שלנו כי זה מה שמחזק
אותנו. אנחנו בני זוג , וצוות לעשייה. בסדר?" אמר חורש ונשק לה
ללחיה.
" תודה לך חורש. שאתה נמצא איתי , אתה מחזק אותי! אני לא יודעת
מה הייתי עושה בלעדייך!" אביטל חייכה אליו ונשקה לו.
" שלום להורים הטריים , מה קורה?" נכנסו אחיותיה של אביטל ,
ההורים שלה והאחים של חורש. " מזל טוב על הולדת השישייה .
שתזכו לגדלן בנחת ובאהבה והכי חשוב בסבלנות." אמרו בחיוך
וניגשו לעבר אביטל כדי לחבקה.
" תודה שבאתם! זה מחמם את הלב לראות אתכם , אחרי הרבה זמן שלא
יצא לי להיפגש אתכם. אהבה , איזו מתוקה את! גם את באת ! תראי
אהבה שש התינוקות לא פה." הסבירה אביטל בחיוך , אהבה התרפקה
עליה .
" התגעגעתי אלייך , וגם הבאתי כמה ציורים שציירתי בבית. בשבילך
ובשביל השישייה. אני אוהבת אותך , אביטל! כמה את חסרה לנו! אין
התגעגעתי אלייך בטירוף." אמרה אהבה במתיקות וחיבקה את אביטל
חזק.
" מה נשמע , מתוקה שלי! מה הדמעות האלה שבעינייך? אחרי זמן רב
שלא היית בבית. הכול יהיה בסדר , טלטול. אימא כאן!" מאיה
התקרבה אל אביטל וחיבקה אותה. אביטל בכתה על כתפה על הזמן
הארוך בהן הן לא נפגשו.
" תודה אימא , על שבאת לכאן . מרגש אותי לראות את כולכם .
והיכן אדר? למה היא לא באה אתכם? " שאלה אותה אביטל באכזבה.
" היא לא באה , יוסף חיים שומר עליה בבית. ואת? איך את מרגישה?
איך היתה הלידה? את נראית מותשת ועייפה , בואי שכבי ותניחי את
ראשך על הכרית. את חייבת לנוח." התעקשה מאיה ואביטל נענתה
לבקשתה.
" הלידה היתה קשה , הכניסו אותי לניתוח קיסרי. זה לא פשוט ללדת
שש בנות בבת אחת. אני עייפה ומותשת. זה גדול מדיי עליי וגם זאת
שישייה , מי היה מאמין שאני אלד שישייה? אף אחד! רק שהלידה
הסתבכה והיו צריכים לנתח אותי מיד אם לא אף אחת מהן לא היתה
שורדת במצב המסובך הזה!" אמרה אביטל בעייפות, זה גדול מדיי
בשבילי להיות אימא לשישייה, חשבה אביטל לעצמה.
" הכול יהיה בסדר , אני אעזור לך . " חזקה אותה מלכיה והתקרבה
אליה. היא אחזה בידה וליטפה את שערה השחור כעורב קלות. " אני
אעזור לך ולחורש עם השישייה. אני רואה כמה סבלת כדי ללדת. ואני
לא אעזוב אותך עכשיו שאת חלשה וכאובה. את לא יכולה לבד לטפל
בשישייה . את חייבת שמישהו יתמוך בך ויעזור לך, כי את שרויה
במצב נפשי חמור, תקני אותי אם אני טועה, או שלא?" ניחשה מלכיה.
אביטל השפילה מבט ולא ענתה.
" לא את לא טועה , אני מדוכאת! סליחה על שאני נראית כמו כדור
ענקי ומגעיל , אני נראית דוחה בשבילך? אני לא יודעת! אני
מרגישה שמשהו השתנה אצלי בגוף , לא ראית?" אביטל שתפה את מלכיה
בתחושותיה שליוו אותה ביומיים האחרונים.
" די! אביטל! אל תתייסרי! אני כאן כדאי להבהיר לך שאני איתך
ושלא תהיי לבד עם התחושות האלה. נכון , גם אמונה כאן כדאי לחזק
אותך ולהגיד לך שאנחנו מבינות לליבך . " ניסתה מלכיה לחזק את
אביטל שהייתה שרויה בדיכאון.
אמונה התקרבה אל אביטל וחיבקה אותה. היא הניחה את ידה בכף ידה
השמאלית של אביטל.
" אוי, אביטל! אני לא רוצה שאפילו תחשבי ככה! אני כאן ובאתי
לחזק אותך . אסור לשקוע במחשבות מדכאות אפילו לרגע! אוי , כמה
שאת חשובה לי. ועוד יותר חשוב לי שתתחילי לחשוב חיובי. תתבונני
בתוך עצמך ותחפשי אחר כוחות נפשיים שיהיה לך. כי אחרת את לא
תוכלי להתמודד עם הרגשות האבסורדים האלה . אני אומרת לך שכדאי
להתעודד ולחשוב שהכול יהיה טוב. אסור לנו להתערב במה שאלוהים
עושה , מה שהוא עושה אך ורק לטובתך. כדי שתדעי איך להתמודד עם
הרגשות שלך בצורה יותר טובה." אמונה חייכה אליה ונתנה לה נשיקה
על הלחי.
" להגיד לך יותר מזה? אם תאמיני ותתחזקי , אז תוכלי להתמודד עם
כל המצבים החדשים. אני אומרת שהכול יהיה טוב ואני רוצה שתתחזקי
כדי שלא תפילי לדיכאון הזה שוב! כי הדיכאון רק מביא מחלות. אז
בבקשה ממך להתחזק ולקוות לטוב ." אמונה אחזה בידה וליטפה את
שערה השחור כעורב.
" תודה לך אמונה. את מחזקת אותי אין כמוך. אני אשתדל לקוות
והכול יהיה טוב. אוי , אני עייפה. מאיפה העייפות הזאת באה לי
פתאום? תודה רבה על שבאתם, אבא. אני אזדקק הרבה לעזרתכם עם
השישייה ואשמח אם תקלו עליי ותשמרו לי עליהן מדי פעם בשבועיים.
אני יכולה לבקש מכם טובה , אתה מבטיחים לי?" שאלה אביטל בחשש
ונתנה בהם מבט שואל.
" בוודאי שנוכל , נעזור לך עם השישייה ונשמור עליהן מדי פעם.
איזו שאלה , כל דבר שתבקשי נעמוד בהבטחתנו . עכשיו אנו נקל
עלייך עם השישייה ונעזור לך הרבה פעמים אם יהיה צורך." הבטיחו
מאיה ואייל לאביטל.
" תודה לכם. אני מאוד מודה על טוב ליבכם." אמרה אביטל בחיוך.
" אין צורך להודות , טלטול. אנחנו נעשה כל דבר בשבילך. אנחנו
אוטומטית נסע עד לירושלים. ונעזור לך עם השישייה. את יודעת כמה
רחוקה חיפה מירושלים, אבל אנחנו נגיע בכל מצב לכאן . " אמרו
מאיה ואייל ביחד.
" אין , אתם ההורים הכי טובים שיש! איזה מזל שיש לי אתכם! אני
לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיכם." שמחה אביטל למרות שבתוכה
הייתה מדוכאת.
" גם התגעגענו אלייך כי לא ראינו אותך הרבה זמן, וגם אחרי
הלידה בשלום! אני כמעט והתעלפתי מדאגה כששמעתי שאת בניתוח
קיסרי. פחדתי עלייך ורציתי רק להתקשר אלייך ולוודא שאת בסדר
גמור. ועכשיו אני רגועה יותר כי חורש בעלך הרגיע אותי. אבל
דאגתי לך מאוד." הוסיפה מאיה בכנות. היא התקרבה אל אביטל ונשקה
לה למצחה. " לכן אל תבכי יותר בתי ! הדיכאון הזה לא עושה לך
טוב, תתמודדי עם המצב החדש בגבורה. זאת ההזדמנות שלך לפתוח
דלתות שעדיין לא פתחת וששווה לדעת מה יש כשהן נפתחות." ייעצה
מאיה לאביטל. אביטל לא ידעה מה לומר כי עדיין היא הייתה
בדיכאון עמוק.
" תהיי חזקה ותסמכי על בורא עולם. הוא יודע מה הוא עושה. יש לו
הרבה תוכניות. אבל את צריכה לקחת את הבחירות הנכונות בשבילך
ולא להישבר ללכת קדימה עם ראש מורם ותראי שהכול יהיה טוב. בסדר
אביטלו'ש?" אמר אייל לאביטל והביט בה ביתר חיבה.
" טוב אבא ואימא . שוב תודה על שבאתם . באמת כל הכבוד לכם. זה
לא מובן מאליו. באתם מחיפה הרחוקה עד לפה! אני מאוד גאה בכם."
אביטל אמרה ברגש ואביה חיבק אותה.
" מתוקה שלנו! אנחנו גאים בך , את יודעת?" אמר אייל בחיוך ונשק
לה למצחה. " טוב , מאיה כולם מוכנים לתזוזה? אנחנו ניפרד ממך
בברכת שלום קצרה ונסע. " סיכם אייל באושר , וכל משפחת תנעמי
הייתה כבר בחוץ.
רק אהבה רצתה להישאר ביחד עם אביטל וחורש. " אביטל ,אני לא
רוצה ללכת. אני מוכנה לבקש רשות מאימא שאשאר לישון בבית החולים
, כאן אתכם. אני רוצה שתספרי לי סיפורים ושתשירי לי שירים."
התחננה אהבה . אך הוריה לא הסכימו לה להישאר והיא נאלצה לחזור
אתם הביתה.
האחות כבר נכנסה לחדר והכניסה את שש העגלות בזו אחר זו. "
בבקשה תאכילי אותן ובערב תחזירי אותן לתינוקייה . הן במעקב
צמוד כי הן עלולות לקבל זיהום ולמות. שימי לב , הן נולדו מאוד
קטנות ולכן הן נמצאות בסיכון מאוד גבוה. אין לשכוח זאת , ילדת
אותן בחודש השישי. יש סיכוי שהן ייחלו כי הן נורא קטנטנות."
העירה האחות בחומרה. היא הלכה לה לדרכה והותירה את אביטל בהלם
גמור.
" שמעת? הן בהשגחה צמודה. התינוקות שלי בסיכון גבוה והן עלולות
לחלות ולמות. איזה פחד! ואם יקרה להן משהו אני לא אסלח לעצמי."
אמרה אביטל בחשש. חורש קם לעברה כדי לנסות לחזק אותה .
" אל תדאגי , הן יהיו בסדר. הכול טוב. והן ייצאו מזה , אני
מבטיח לך שיהיה בסדר. רק אל תהיי מדוכאת . אלוקים יעזור לנו.
בעזרתו נתמודד עם המצב והן יהיו בריאות. " חורש ניחם אותה
והניח את ידו על כתפה. אביטל לא יכולה להתעודד, היא רק בכתה.
" מה יהיה להן? שאלוהים יבריא אותן והן יהיו בסדר. אני לא
יכולה! עד שנולדה לי שישייה , עכשיו הן נמצאות בסיכון ויש
סיכוי שהן לא יחיו?!! אוף איך זה קרא דווקא לתינוקות שלי! אוי
מסכנות. אני לא רוצה להיפרד מהן. רק המחשבה שיקרה להן משהו
מפחידה אותי. אני מעדיפה לא לחשוב על מה שיכול להיות להן. אני
פוחדת עליהן. שלא ימותו! אני לא רוצה שיקרה להן משהו!" אמרה
אביטל בחשש. חורש חיבק אותה בזרועותיו.