אביטלו'ש 4 – פרק 2

חורש קם ממקומו והרים את התינוקת ששכבה בעגלה , אביטל פחדה
מאוד על הראש שלה , " תיזהר על הראש שלה , הוא רק מתחיל לצמוח
בגיל הזה, תחזיק אותה בזהירות." הלחיצה אביטל. חורש התעצבן
עליה אך לא אמר דבר.
" אני מחזיק אותה בסדר , למה את מלחיצה אותי? איי! איזה מותק!
חיים של אבא , שלום לתינוקת הכי יפה בעולם. איך שהן דומות לך ,
לשש התינוקות יש עיניים תכולות כמוך. וצבע שערן שחור כעורב."
התלהב חורש והסתכל על התינוקת ששכבה בחיקו.
" נכון , אבל מה זה משנה עיניים תכולות או עיניים ירוקות?
העיקר הפנימיות. נכון מתוקה? תראה אותה , בונבונה קטנה של
אימא. " התינוקת הקטנה הזיזה את ידיה הקטנטנות בהתלהבות .
" אוי , אני מתרגש. לא להאמין , מה? שש התינוקות הללו מתוקות.
אני לא יכול , תראי אותן. כמה חכתי לזה והנה זה הגיע. אבל
עדיין אני לא יכול להאמין שאני אבא." אמר חורש ברגש . דמעות
עמדו בעיניו.
" אני מתרגשת ממה שאתה אומר , ונראה לי עדיין חלום שאני אימא!
וואי , תראי איזו אימא רגשנית יש לך!" אמרה אביטל בחצי לחש
לתינוקת ונשקה לה במצחה. התינוקת הקטנה עצמה את עיניה הקטנות
ונרדמה.
" בואי נראה. בואי תביאי לי את התינוקת , תיזהרי על הראש שלה ,
לא כך . תאחזי בראשה בעדינות כי הוא מאוד רך. תודה. נביא לכם
את ההוראות לבית כדאי שתדעו איך לנהוג. ותביא את התינוקת אליי
, תודה רבה וליל מנוחה!" המיילדת החזיקה את שתי התינוקות
בזרועותיה , אביטל התפלאה איך היא מצליחה להחזיק את שתיהן
ביחד. וגם את ארבע העגלות היא הסיעה בחזרה לתינוקייה.
" אני עייפה , אין! אתה לא יודע איך זה מתיש." אמרה אביטל
ופיהקה בשרשרת.
" מה מתיש? הלידה או מעצם הניתוח הקיסרי? אני לא מבין! איך
שאני עייף , חיכיתי הרבה זמן ללידה. הלידה של השישייה לא היתה
כל כך פשוטה. שש שעות ניתוח קיסרי? זה לא נראה לך ארוך מדיי?
אני כמעט והתייאשתי. את יודעת , שאחיות שלך באו לפה וגם אימא
ואבא שלך במיוחד הגיעו מחיפה? " הודיע לה חורש בחיוך עייף ,
אביטל התאמצה לחייך אליו למרות שבתוכה היתה מותשת וכאובה.
"כן , זאת אומרת לא! " בלבלה אותו אביטל , חורש הביט בה במבט
מוזר, " נו טוב , זה בא לי בהפתעה , לא ציפיתי שהם יבואו
מרחוק. תראה לי את התמונה של השישייה שצילמת אותן באייפון
שלך?" אביטל החליפה את נושא השיחה במהירות , הוא שלח את ידיו
לעבר כיסי מכנסיו, הוא מסר לה את האייפון שלו בידו.
" יואו , תראה את התינוקת ורודת הלחיים , אני מתה! איזה יופי
מהפנט יש שלה! אוי , מתוקה שלי! " אמרה אביטל , בראותה את
התמונות שחורש צילם באייפון שלו. היא הורתה לו בידה על התמונה
עם שש התינוקות .
" כן , דווקא מוורודת הלחיים את הכי מתלהבת? תראי את שאר
התמונות של שש התינוקות שלנו. ואז תביני שהתינוקת השישית
שבעגלה הרבה יותר מתוקה מהתינוקת וורודת הלחיים. " הציע לה
חורש. אביטל התעלמה ממנו לחלוטין והמשיכה להתלהב מהתינוקת
וורודת הלחיים .
" אני הרבה יותר מתחברת לתינוקת ורודת הלחיים , תסתכל עליה ,
דוגמנית קטנה מלידה! מושיטה ידיה לצדדים כאילו היא שטה . יש לי
תחושה שהיא תעשה לנו בית ספר . ותראה את התינוקת השנייה ,
בוחנת את הסביבה שלה בעיניים קטנות האלה, אוי , הכי מתוקה היא
התינוקת ורודת הלחיים . קטנות של אימא!" הוסיפה אביטל להתרגש .
אביטל שמה לב שחורש נרדם כשראשו מונח על השידה שבחדר. אביטל
הניחה את האייפון על השידה וניסתה אף היא להירדם.
אביטל הייתה מאושרת מכך שהיו לה שישייה . היא הניחה את ראשה על
הכר וחשבה על התקופה החדשה שבחייה בחיוך . עדיין קשה לה להאמין
שרק לפני שבוע היא הייתה בהיריון.
אבל מחשבותיה על כך שהיא ילדה שבעצם שום דבר לא נשאר כמו שהיה.
וזה דיכא אותה מאוד שהיא מרגישה שהיא נראית שמנה ומכוערת. ועוד
יותר הרגיז אותה , שחורש לא האמין לכך שהיא מרגישה שהגוף שלה
השתנה לרעתה. היא לא יכולה להפסיק להרגיש שהיא שמנה ומכוערת .

לדעתי , חורש ילך ויתרחק ממני. הוא כבר לא ירצה בי, אני דוחה.
אני נראית נפוחה ומגוחכת . חשבה אביטל בדיכאון ובמחשבות האלה
היא נרדמה , אביטל שקעה בשינה עמוקה.
בבוקר כשאני אקום , אלך להביט בראי לראות האם אכן משהו בגוף
שלי השתנה. אך לחורש לא אומר דבר. אני לא רוצה שהוא יישאר איתי
מתוך רחמים על כך שאני נראית כמו כדור ענקי ומגעיל. המשיכה
אביטל לחשוב בדיכאון.
איכס! אני שונאת איך שאני נראית. וכשהוא יראה אותי , הוא ידחה
אותי וילך עם מישהי אחרת.
ועדיף לי להיות לבדי מאשר להיות עם מישהו שמרחם עליי ולא
מתייחס אליי. הוא יבין שאני לא בשבילו , למה אני מרגישה כל כך
שמנה ומכוערת? היא שקעה בדיכאון עמוק תוך כדי שינה.
וכשהיא קמה בבוקר , אביטל ניגשה לעבר הראי והיא הסתכלה על
בבואתה בגועל. " אלוהים ישמור , אני נראית כמו כדור ענקי
ומגעיל! תראי את עצמך , את כבר לא יפה כמו שהיית. אחח! כואב לי
! חורש התעורר בבקשה תראה איזו אישה יש לך ." צרחה אביטל בכל
כוחה והצרחות שלה העירו את חורש הרדום.
" מה יש , אביטל? מה יש בראי ? " חורש התקרב אליה ואחז בידה.
הוא הביט בה במבט מוזר ואז הבחין במבט העגמומי שלה. " אה ,
עכשיו אני מבין ! זה הדיכאון שאחרי הלידה! די! אל תבכי. לא
אביטל את נראית בסדר גמור! אין לך מה להיות בדיכאון! אני יודע
לליבך הרגיש! ומרגיש שאת סתם מדמיינת דברים שהם אינם נראים כמו
שאת חושבת! זאת סתם ההרגשה שלך שאת נראית שמנה ודוחה, תראי את
נראית נפלא , את יפה ומהממת , זה לא מספיק בשבילך?" ניסה חורש
לנחם אותה אך אביטל רגזה עליו שהוא לא אמיתי איתה.
" תפסיק לשקר! אין לך מה להיות עם מישהי שמנה ודוחה שכמוני!
תראה אותי , אני לא מזהה את עצמי! אלוהים ! אני נראית כאילו
עברתי תאונה! אלוהים איזה דיכאון זה עושה לי לראות את עצמי
במצב הזה. אני בדיכאון עמוק וליבי נשבר שאתה לא אמיתי איתי. אף
פעם לא היית אמיתי, גם לא עכשיו. לך לחפש לך מישהי אחרת. אתה
לא צריך אותי. אתה רשאי ללכת לאן שתבחר, חזור לבית שלך."
הוסיפה אביטל להיות בדיכאון עמוק .
" לא אביטל. אני מכאן לא זז. אני לא אוהב לראות איך את סובלת!
את אכן בדיכאון עמוק, וסתם את מדמיינת שאת שמנה ומכוערת! אני
אומר את זה בגלל שאני אמיתי , תמיד הייתי אמיתי איתך ואת זה
אני לא אשנה אף פעם. בתור בן זוג, אני מרגיש שאני חייב להיות
לצידך! אוי , אביטלו'ש! אני רוצה רק בטובתך ואת יודעת שאני
אוהב אותך. למה את ממשיכה עם הדיכאון הזה? זה לא עושה לך טוב!
תביני שאת סתם מדמיינת!" אמר חורש ברגש , הוא ליטף את שערה
השחור כעורב, ונשק ללחיה.
הוא כרך את ידיו סביב מותניה ונשק לה במצחה. אביטל החלה לפרוץ
בבכי תמרורים. " אנחנו ביחד!" הרגיע חורש את אביטל שהמשיכה
להיות בדיכאון מכך שהיא הרגישה שחורש המשיך לשקר לה.
" חורש, אני רוצה להגיד לך שאין מה לעשות , אלה הם רגשותיי .
אתה לא אמיתי איתי , מה יש להבין פה? זו עובדה! אני שמנה
ומכוערת!" השיבה אביטל בעצב.
חורש שתק ולא ידע מה לומר לה. ידיו שיחררו אותה מעליו , והיא
הלכה לה חזרה לחדר.
חורש התקשה להבין אותה וחשב שזה רק משבר זמני ביחסים ביניהם.
אחרי הכול , גם הוא בן אדם. הוא הרגיש שאין לו מקום בחייה של
אביטל , אחרי שהיא ילדה את השישייה שלהם. הוא היה מאוד מתוסכל
מהתנהגותה. ומהיחס שלה אליו. מה , היא לא התייחסה אליו בכלל.
היא שכחה שהם זוג ושהיא צריכה להשקיע גם בזוגיות שלהם.
" אביטל, מה מקומי בחייך? כבר הספקת לשכוח שאנחנו זוג ושאת
צריכה להשקיע גם בזוגיות שלנו. אם לא , אין לי מה לעשות איתך."
שאל אותה חורש ברצינות תהומית.
אביטל הפנתה אליו את מבטה בקרירות , והביטה בו ממושכות. כאילו
הוא אמר משהו מעליב שהיה נראה לה לא במקום.
" את לא אומרת שום דבר! אם כן , את יכולה לשכוח ממני!" נעלב
ממנה חורש. אביטל לא השיבה אליו את מבטה.
חורש הלך בעוד אביטל שקעה בדיכאון עמוק ולא ראתה אף אחד חוץ
ממנה. אביטל לא הבינה שהיחסים בינה לבין חורש הולכים
ומסתבכים.
אביטל המשיכה לשקוע בדיכאון עמוק יותר מהרגיל.