אהבה ראשונה-פרק 4

1 באפריל.

22:26
החלטנו שהגיע הזמן לשים סוף לבלבול ולחוסר וודאות ולדבר על היחסים שלנו,לאן הם מתקדמים.
ושנינו ידענו שהם מתקדמים לכיוון הנכון.
בדיוק חזרתי עם חברים מסרט,וכל הדרך לבית שלה אני רק חושב על מה לומר ואיך,ומה אני רוצה ואיך זה יהיה,מיליון שאלות שלא היו עליהן תשובות.
ראיתי אותה יוצאת מהשער,יפה כזאת עם תלתלים,שמשום מה תמיד חשבה שאני לא אוהב אותם.
אנחנו מחליפים חיבוק אחד עם השניה,ובלי לבזבז יותר מדי זמן מתיישבים על המדרכה ממול לבית שלה.
"מה אתה חושב? לאן מתקדמים מפה?"
"תראי…" אני אומר בהיסוס,"אני לא כל כך יודע מה המשמעות של חברה אבל אני מוכן לתת לזה הזדמנות".ככה אני,תמיד חושב ומהוסס.
ב-1 באפריל 2015,בשעה 23:47 אני והיא,הילדה הכי מדהימה שהכרתי,נהיינו זוג.
אני עוד קצת בהלם,לא מעכל,נפרד ממנה לשלום בחיבוק.
"לא תביא לי נשיקה?" היא אומרת ומחייכת אליי.
ברגע אחד אני מסתובב אליה,כאילו הייתי דרוך לזה,ונותן לה נשיקה על השפתיים, הנשיקה הכי טהורה ואוהבת שיכולה להיות,נשיקה של אהבה ראשונה.
שנינו הפכים מוחלטים,משלימים אחד את השנייה בכל מובן המילה,היא הרועשת ואני השקט,היא הדומיננטית ואני הפחות, אני השקול והיא תשיג כל מטרה בלי לחשוב פעמיים.ועוד אלף דוגמאות שונות.אבל מה יכול לנצח אהבה? כנראה ששום דבר.ואני מאמין בזה ואפילו יותר מדי.