"כן המפקדת"
פרק 2: חשופה
המיטה שלי..טוב מעכשיו היא תיהיה שלי, מיטה שבמבט ראשון נראת מיטה לא נוחה אבל אחרי יום כזה גם הריצפה בחדר האוכל נוחה..טוב הגזמתי.
"תזכירי לי את השם שלך.." אחת הבנות אמרה לי
"סתיו" עניתי,שכבתי על המיטה ועניי היו עצומות מרצונם.
"שטרית?" שאלה
"אכן..שיטרית" גיגלתי את שם המשפחה על השפתיים..כמה שמות משפחה היו לי מ-א' ועד ת'.
חייכתי חיוך קטנטן על השפתיים כשאני נזכרת במשפחה שלי.. בכמות העצומה של האחים ושני הורים שאולי ביולוגית לא שלי אבל אני שלהם,לעד!
"שיטרית" חזרה על שם המשפחה שלי אותה הבחורה. אני מנחשת שזאת הדר, כי הודיה היא יותר שקטה ומופנמת.
"בצבא אין שמות פרטיים" אמרה בשקט
פתחתי את העניים וקמתי מין מצב השכיבה שהייתי שרויה בו.
"באה למקלחת..לוי?" שאלתי בחיוך
"ברור שיטרית" חייכה ובשנייה אחת הורידה את החיוך,הסתכלתי עליה במבט לא מבין
"שיטרית..שיטרית..מהיום את שטר" חייכה אליי "זה לא מתגלגל טוב על הלשון" צחקה לאחר מכן וחייכתי אליה
"הודיה את באה גם?" שאלתי
"כן מיד" אמרה בחצי חיוך.
פניתי אל המזוודה שלי ולקחתי משם מגבת ואת הפיג'מה שלי, כמובן שמפו ומרכך הורדתי את התכשיטים שלי ופניתי אל הבנות שגם הוציאו את הדברים שלהם מהמזוודה.
צעדנו ביחד..או כמו שאני אומרת בד"כ.. "טוגידר".
נכנסו אל חדר המקלחות המשוטפות, כולם פה בנות שאין להם בעיה לחשוף את הגוף שלהם, אפילו אם יש מגבת סביבם
לעומתם לי יש, קשה לי לחשוף את את עצמי במיטחד שיש מסביבי בנות רזות יותר ויפות יותר..העיקר שאני מגולחת לא?
בצעדים (לא בטוחים) נכנסתי אל השירותים הורדתי מעליי את הבגדים וכרכתי סביבי את המגבת..
הרגשתי חשופה ובזריזות יצאתי מהשירותים והבגדים בידיים שלי.
"מה הכול תפוס?" שאלתי כשראיתי בנות מחכות לתורן
"כן" ענו ביאוש חלק מהבנות
"בואי אלי סתיו" אמרה הודיה שתפסה לעצמה כבר מקלחת.
"אני מבקשת לקרוא לה שטר" נשמעה צעקתה של הדר לוי
"בואי שימי את הבגדים במושב שם ותיכנסי" אמרה הודיה כשהווילון מכסה חלק מגופה.
חייכתי בנימוס ובתודה אבל יותר..מבושה. הנחתי את הבגדים על הספסל שמשום מה תקעו אותו במקלחת וביקשתי מאחת הבנות שיחכתה לתורה לשים עין על הדברים.
בשלושה צעדים נכנסתי אל התא של הודיה וכשנכנסתי הורדתי את המגבת מגופי ותליתי אותה לידי. לא הפסקתי לקלל את עצמי בלב עד כמה שאני סתומה ששכחתי את הבגד ים שלי במזוודה אך המזל שלי שחצי מהבנות פה בעירום מלא.
התקלחנו בזריזות, בכל זאת השעת ט"ש (שעת טרום שינה) הזאת לא לנצח.
שכחתי את המרכך בחדר אפשר את שלך?" שאלתי את הודיה
"בטח" אמרה והושיטה לי את שלה. הסתכלתי עליה לרגע קצר..ברגע הזה הצלחתי לקלוט עד כמה שהיא יפה. הנמשים שלה בפרצוף, הגוף היפה שלה שכול פיסת שומן נמצאת במקום המתאים לו.
הרגשתי פתאום לסבית,צחקתי לעצמי שזה מה שאני עושה במקום להתקלח וישר מילאתי את כף ידי במרכך לבן עם ריח נעים.
לאחר ששטפתי את השיער לקחתי את המגבת ויצאתי מהתא. לקחתי את הבגדים שהיו על הספסל החום והלא יציב וצעדתי לכיון השירותים לשים את הפיגמה, אך הבנתי שזה לא יקרה מהתור העמוס שנוצר פה..הכול בגלל האוכל נוראי מנסים להרעיל אותנו פה ועכשיו לכולם יש עצירות ואנע צריכה לצעוד עד לחדר עם מגבת סביבי בתקווה שאף מפקד/ת או סמל/ת או מ"פ באסור יראו אותי.
"איך אני אחליף בגדים?" שאלתי את עצמי..הסתכלתי אחורה וראיתי שהודיה באותו מצב כמו שלי.
"מה נעשה?" שאלה בקול מתסכל
"נרוץ?" שאלתי
"שלוש ארבע ו..?" שאלה בהרמת גבה
"שלוש ארבע ו.." השבתי ורצנו כמו מטורפות לחדר.
כול החוקים שהיום אמרו לי רצים לי בראש מהר יותר ממני.
מזל שלפחות יש עליי כפכפים אחרת מזמן הייתי מתאבדת.
תוך כדי הריצה יד אחת מחזיקה את המגבת שלא תיפול חס וחלילה חהיד השנייה מחזיקה את הבגדים שלא יתלכלכו בבוץ שמסביב..חס וחלילה.
צחקנו ורצנו כמו מטורפות בלי הפסקה, עברנו דרך חבורות של בנים ובנות ושמענו שריקות ועידודים וזה עוד יותר גרם לנו לצחוק.
"שיט..המ"פ" אמרה הודיה. אין לאן לברוח,אנחנו באזור הביתנים של הבנים (סוג של קיצור דרך לחדר שלנו) אנחנו עירמות..חלקי ואם היא תראה אותנו אנחנו מתות ואפילו עוד לא הסתיים היום הראשון שלנו.
"בואי" לחשתי ורצנו לעבר אחד החדרים ודפקנו עם כול האיברים חוץ מהידיים שהיו תפוסות. אם אני לא טועה זה החדר של בן שליו גיא תורגמן והבחור השלישי שאין לי מושג מי הוא
"אמממ..כן?" גיא תורגמן פתח את הדלת, רק בוקסר עטף את גופו וכניראה שהוא גם אחרי מקלחת לפי השיער הרטוב.
"אפשר להיכנס המ"פ באזור?" שאלתי בפחד ובתקווה שהוא יסכים
"בטח תיכנסו" אמר ופתח עוד יותר את הדלת..
מי היה מאמין זה יקרה וככה יראה היום הראשון שלי בטירונות!!!
תגובות (2)
הסיפור שלך דומה ב קטנה לסיפור האחר, כל עוד לא יתנהל רומן בין המפקדת לחייל אז הסיפור שלך עדיין לא יראה כמו העתקה, פשוט יהיה קצת דמיון, ובקשר לפרק הוא כתוב טוב אבל התיאור של המקום שהיא הייתה בו דל , תחשבי שיש אנשים שלא נמצאים בצבא או שלא עשו גדנה, אין להם מושג למה לא היה מקום במקלחות, כמה שרותים , מקלחות וחדרי הלבשה היו, מה היה הגודל של כל מקלחת, מה היה הגודל של הבסיס, וכו.. לא חסר פרטים שצריך להוסיף, הפרטים הקטנים לפעמים הם שעושים את הסיפור
תודה רבה אני אשתמש בזה