נווה חורש ותאיה(גרסה מחודשת לרומיאו ויוליה) רומיאו ויוליה הישראליים-פרק 1+ 2

תאיה התכוננה לנשף התחפושות בבית משפחת מלכה , עם הסנדקית שלה טובה. היא הייתה מאושרת עד השמיים. עד שבן דודה טובאל הודיע לה שהמסיבה כבר החלה .
"שיהיה לנו במזל , תאיה. למרוקאים יש כוח השפעה ולעומת זאת התימנים קמצנים אלוהים ישמור. אין להם שום פרוטה על הנשמה." אמר טובאל בהרהור. תאיה ענדה את עגילי הפנינה שלה ובקושי הקשיבה לדבריו. דבר אחד העסיק את מחשבותיה: האם תזכה לראות את נווה חורש במסיבה. אבל טובאל כבר לא היה בחדר. הוא ירד למסיבה.
היא התעכבה כדי לראות האם היא לבושה יפה. טובה ירדה איתה למסיבה. תאיה המחופשת חיפשה בעינייה את נווה חורש. היא מצאה אותו בפינה , במקום שאף אחד לא הבחין בו. " נווה חורש? מה אתה עושה כאן? אתה לא יודע שלא הוזמנת למסיבה , מכיוון שאתה בן למשפחה יריבה." אמרה תאיה בהרהור. נווה חורש רק התבונן בה ולא היה לו מה לומר. נאסר עליו להתקרב אליה ואל משפחתה בכלל. בגלל שבן דודה טובאל מאיים על אבא שלו.
" את מבני משפחת מלכה? לא ידעתי בכלל שאת קשורה למשפחה הכי שנואה עליי. תשכחי את שם משפחתך ובואי נהיה ביחד." אמר לה נווה חורש בעצב. תאיה הביטה בו בבלבול והיה ברור לה שזה לא הולך להיות קל.
" הלוואי שהייתי יכולה. בן דודי צופה בנו ולא נראה לי שהוא יאפשר לשנינו להיות ביחד. אוף , למה לא ידעתי שאתה ממשפחת מלכה? עזוב, בוא נברח למקום שבו נוכל להיות רק שנינו." אמרה תאיה בזהירות. היא הסתכלה על סביבותיה בחשש.
הוא הושיט לה את ידו והיא הלכה בעקבותיו סקרנית מתמיד. טובאל עקב אחריהם בעיניו ולא מצא חן שנווה חורש העז לבוא למסיבה בלי הזמנה. מבחינתו , מה שהוא עשה זה בלתי נסלח.
*
תאיה ונווה חורש היו ביחד ולא היה אכפת להם משום דבר , כל עוד שניהם ביחד, אפשר לשנות הכול. נווה חורש התקרב אליה והסיר את המסכה שהיא חבשה. תאיה השפילה את מבטה מפני שלא רצתה לחשוף את עצמה מולו. לא ככה , הוא הביט ישר לתוך עיניה וכל מה שראה בה, מצא חן בעיניו. חיוכה הבהיר והקורן , צחוקה שהיה דומה בעיניו לקול של מלאך. נטייתה הצנועה והשקטה להסתיר את יופייה ואת עיניה הכחולות.
תאיה התקרבה אליו ונישקה אותו. בשבילו , זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהי נישקה אותו. הוא שכח את זה שהוא בן למשפחת חג'בי ונסחף איתה ברגשותיו. הוא שכח מלפיד , הבחורה שאהב עד לפני כמה דקות האהבה שלהם פרחה ועכשיו היא נבלה כמו פרח. כשהם הפסיקו להתנשק, הוא שמע את קולו של טובאל ונחרד. הוא עלול לראות אותם ביחד.
והוא אכן בא אליהם. טובאל הביט עליו בשנאה עזה. מה שבטוח, על כניסתו הלא מקובלת לבית הוא ישלם על כך בחייו. " אתה לא תתקרב לבת דודתי תאיה, זה ברור? חוצפנים ובלתי מוזמנים שכמוך לא יכנסו לבית של דוד שלי. אתה יודע שתאיה מאורסת כבר למישהו אחר?" אמר טובאל ואחז בחוזקה בזרועה . שניהם הלכו משם. הוא עמד במקומו, הביט אחריהם בפליאה גמורה . האם זה היה נכון בשבילו שנשבע אמונים למישהי שהוא כל כך שנא? נווה חורש לא היה בטוח במה ששמע. האם ייתכן שתאיה שעד לפני רגע התלהב ממנה והבטיח לה את אהבתו, מאורסת למישהו אחר? הוא לא היה יכול לחשוב על אפשרות שכזאת. וגם לא יכול להפסיק לחשוב על הנשיקה של שניהם וההבטחה הזאת הוא ישמור לתמיד. כשהוא יצא משם , הוא ראה את לפיד. הוא לא ידע שהיא פה. היא בילתה בימים האחרונים עם בן דודו אלשלום. מבחינתו , היא כבר לא אהבה אותו. הוא הביט בה בפליאה ולא הבין מה היא רצתה.
" איפה היית? ועם מי היית? חיפשתי אותך במסיבה ולא מצאתי בשום מקום. טוב שאתה פה." אמרה לפיד באנחת רווחה. טוב לא יצא לה מזה.
" נדמה לי שכבר שוחחנו על כל מה שהיה , להתראות לפיד. היינו זוג. כל מה שהיה , הסתיים. תפנימי את זה שכבר הלב שלי שייך למישהי אחרת." חתם נווה חורש והלך משם בשקט.
לפיד צפתה בו באדישות מוחלטת, אך היא לא אהבה אותו באמת. נווה חורש סבל מפצעי אהבה נכזבת מזה הרבה זמן ולא סיפר לאף אחד איך הוא הרגיש.
פרק 2 – מגדל של רגשות
לתאיה היה אח שקראו לו כליל שמיים. הוא היה בן שבע עשרה וחודש. היה לו כנופייה שנקראת " מלאכים צחורי הכנפיים" . הוא דפק על דלת חדרה של אחותו , בן הדוד טובאל פתח לו את הדלת. " איפה תאיה? היא איננה פה?" אמר כליל-שמיים בפליאה. בן דודו טובאל התבונן בו.
" היא מתכוננת כרגע לשינה , כליל-שמיים. אבא שלך אסר עליה להיפגש עם נווה חורש הזה." אמר טובאל בהרהור.
" טוב , כי לי היא לא תשמע, בגלל משפחתו של נווה חורש חצי מבני המשפחה שלנו כבר אינם בחיים." אמר כליל שמיים ושתק. תאיה נכנסה לחדר ונשכבה על המיטה.
"על מה דיברתם בדיוק? אני לא הולכת להיות עם נווה חורש הזה, אתם יכולים להיות רגועים , אני לא רוצה להסתבך עם המשפחה שלו. אני סובלת מאוד, תבינו שרוב המשפחה שלנו כבר אינם בחיים אבל אני לא חושבת ששנאה זה מניע טוב." אמרה תאיה בחושבה על הנשיקה הראשונה שלהם. שלה ושל נווה חורש. טובאל בן דודה יצא מהחדר והשאיר אותה ואת כליל –שמיים לבד. היא נרדמה לאחר שתי דקות בלבד. הוא כיסה אותה בשמיכה פרחונית. כשהוא שמע דפיקות על הדלת , הוא הבין שארוסה של תאיה , מתתיה בן השבע עשרה. הוא נתן לו להיכנס, בתנאי שהוא ישמור על שקט משום שאחותו ישנה. " שלום מתתיה, תקשיב תשמור טוב מאוד על מה שיש לך בידיים , כי מישהו יכול לקחת לך אותה." אמר כליל-שמיים בזהירות. ממתיה הביט בו בפליאה. הוא לא הבין למה הוא אמר לו את זה.
" מה זאת אומרת לשמור עליה? לא הבנתי מה רצית להגיד לי! תסביר את עצמך. אני אוהב את תאיה . אנחנו נתחתן בעוד כמה חודשים." אמר מתתיה בבלבול כי לא הבין את מה שכליל- שמיים ניסה להסביר לו לגביי תאיה.
" זאת אומרת שאתה צריך לדאוג שלא יקחו לך אותה . מה כוונתי? בזמן שלא היית איתה בנשף התחפושות , מישהו שאתה לא מכיר שם לב אליה ונדלק עליה. למרות שנדלק זה לא מהמילים שאני אוהב." אמר כליל –שמיים בערמומיות. מתתיה רמז לכליל-שמיים שהוא צריך ללכת.
כליל שמים סגר אחריו את הדלת והלך לישון. הוא דאג לכך שהדלת נשארה סגורה במפתח כל הלילה. תאיה חשבה כל הזמן איך להיות עם נווה חורש אבל היא לא יכלה לחשוב בצורה נקייה. משהו אחר הפריע לה , הפריע לה שבן דודה טובל הוא היחיד בין בני משפחתה שיודע על הקשר הסודי בינה לבין נווה חורש. למה הוא גילה אותם ביחד? הלוואי שלא היה מגלה אותם. נווה חורש היה צריך לדעת איזה סיכון מצפה לו אם רק היה מעז להתקרב אליה. כל דקה שעברה היא חשבה עליו יותר, וכמה שהיא שנאה אותו, כבר לא היה חשוב בשבילה מי היא ומה שם משפחתה. היא רצתה להיפגש איתו בסתר ולהיות איתו. רק איתו. עם מתתיה זה לא היה קשר רציני, תמיד הוא דמה בעיניה לערפד .אבל משום מה , היא לא העיזה להגיד זאת בפניו, כי בכל זאת היא כיבדה אותו.
היא חשבה שהגיל שלה קטן מדי בשביל להתחתן. זה שהיא התארסה , זה לא אומר כלום. היא איננה מאמינה בלהתארס מתוך חובה להוריה. היא לא העיזה להתנגד לאביה ואף לא לאימה. כל זה מתוך כבוד אליהם. כשהיא קמה , היא הרגישה הרבה יותר טוב . כליל שמיים כבר היה ער מחמש בבוקר, הוא אירגן את הבגדים לקראת עונת החורף.
"את יודעת שאסור לך לצאת מפה? את תחת השגחתי, אל תעיזי לרוץ אחרי נווה חורש הזה. אין לי מה להגיד בנושא . את עושה מעשה אסור לגמרי." אמר כליל –שמיים בהרהור.
תאיה לבשה חצאית הורודה שלבשה אז במסיבה . היא לבשה את החולצה הורודה שעליה יש הדפס של דובי תופס לב אדום.
" אני צריכה ללכת לבית הספר " מתוקלנד" אני ממהרת. אתה בא? שלא נאחר. המורה עדי לא אוהב שמאחרים." אמרה תאיה ברשמיות. היא התקדמה לבית הספר לבד ברגל.
כליל – שמיים התעכב כדי להתלבש והתיז על עצמו בושם יוקרתי של גו'צי. הוא לא הסתכל אפילו בראי כדי להביט איך הוא נראה והאם הוא הסתרק. הוא יצא מהבית שלו בדיוק בשעה רבע לשמונה. כשהוא ימצא זמן , אם יהיה לו זמן הוא ייגש לנווה חורש ויגיד לו את מה שהיה לו להגיד לו וגם זה לא מספיק הוא ישלח אליו את בן דודו טובאל בשביל שיהרוג אותו. בזמן שהוא חצה את הכביש, הוא הבחין שנווה חורש צפה בו והוא לא שם לב שהוא עוקב אחר כל מה שהוא עשה. הוא נכנס דרך שער בית הספר , וכשהוא הבחין בנווה חורש. כליל –שמיים החליט שעליו להתעלם ממנו לחלוטין. כל זה מתוך כבודו אליו. אבל כשהוא ראה איך נווה חורש התגרה בו , הוא לא שלט בעצמו והתחיל להכות אותו בחמת זעם. בדיוק אז תאיה הופיעה והביטה בהם בתסכול.