לא רואה אותי

צלקות בלתי נראות שמכאיבות,
כאב שמוסתר מאחורי חיוך,
צחוק מתגלגל ודמעות בעיניים,
אני קרוע ומודבק מחדש.
ואתה, לא שם לב אליי.
אתה, משאיר אותי כואב.
זורק אותי כמו נייר קרוע,
משאיר אותי באפלה פגוע.
נו כבר, תראה אותי.
שוב בבית ריק לבד,
קר ורטוב ושום דבר מוכר.
כל פינה מזכירה רגשות,
ואני מחפש דרך לחיות.

זה אני, מי שמביט במראה,
מסתכל בעינייך במחשבה ריקה.
פנים שקועות, רגשות אטומים.
ואתה, אתה לא רואה אותי.