ספיידי-פרק תשיעי

כשהתעוררתי לקחו לי כמה שניות בשביל להיזכר איפה אני ולשנייה אחת רציתי לשכוח את זה מחדש. החלום של ליל אתמול החדיר בי פחד וחלחלה. אמרתי לעצמי שאני אדבר עם טומי לגבי החלום. אחרי הכל, אמא שלו היא אלת החוכמה. הסתכלתי על המיטה השנייה. קאת'רין לא הייתה שם אבל השאירה לי פתק. קמתי מהמיטה ודידתי לעבר המיטה שלה. בפתק היה כתוב "כשתתעוררי תתלבשי ותלכי לשיעור שיש בשעה שקמת" הפכתי את הדף וראיתי מערכת שעות מלאה. הסתכלתי על השעון, 10:28. השיעור השלישי מתחיל האחת עשרה-היסטוריה. חשבתי לעצמי "אני מגיעה לבית ספר שלומדים בו להילחם ומה אני מקבלת? קדחת. דווקא השיעור השנוא עלי בכל הזמנים". לקחתי כמה בגדים מהארון ונכנסתי לחדר האמבטיה. כשיצאתי הייתי לבושה בחולצה אדומה עם סמל "הפלאש"* וג'ינס סקיני אפור. שמתי את הילקוט על המיטה והכנסתי אליו את האיפוד, הפלאפון, כמה מחברות ואת הספר היסטוריה. אחרי השיעור הזה אמורה להיות לי הפסקת צהריים אז לא הכנסתי דברים אחרים. תליתי את הילקוט על גבי ושמתי את ספיידי בכיסי, ויצאתי למסדרון. לקח לי לפחות עשר דקות לחפש את כיתת ההיסטוריה וכשעמדתי מול הדלת לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת. היו שם בערך 13 תלמידים, חלקם בנים חלקם בנות. המורה הייתה עם חליפה אפורה ופקעת שיער הדוקה. היה לה פרצוף מרושע, אחד שאומר "אני אביא לכם מאה עמודים לשיעורי בית ואני איהנה מזה". היא אמרה לי "את יכולה לשבת שם, ליד אוסקר**", היא הצביעה על המקום המרוחק ביותר בכיתה ואני חייכתי לעצמי חיכוך קטן כי זה אמר שאני אוכל לשחק "ספיידרמן" באייפוד שלי כל השיעור. בדרך לשולחן שלי אחד התלמידים הוציא רגל ונפלתי על הבטן. התרוממתי ושמעתי את כל הכיתה צוחקת. והסתכלתי על הילד, הוא היה בחור גדול עם שרירים מפותחים שהודגשו כי הוא לבש גופייה. האף הגדול שלו היה עקום והעיניים שלו היו כמעט שחורות. הפרצוף שלי היה תקוע על פרצוף הילד בכל כך הרבה זעם שחשבתי שאני אתפחלץ עוד שנייה. הרגשתי משיכה עזה בבטן והיד הימנית שלי התחילה לזהור בצבע כחול וזה נראה כאילו החזקתי ברקים ביד. הילד הסתכל על היד שלי והחיוך שלו התחלף במבט של תדהמה. הוא הרים את ראשו והסתכל עלי "חטפת פעם ברק לפנים? כי זה באמת נראה שכן" עקצתי אותו. הוא התחיל להתרומם מכיסאו אבל הבחור שישב לידו החזיר אותו לשבת. הברקים בידי גוועו והיד שלי הפסיקה לזהור. "החלטה נבונה" אמרתי לו וחייכתי חיוך. המשכתי ללכת לכיוון המקום שלי והתיישבתי בכיסאי. הנחתי את התיק על הרצפה והוצאתי את ספר ההיסטוריה, מחברת, עיפרון והאייפוד והתחלתי לשחק "ספיידרמן". כשהרגתי את ונום שמעתי קול לוחש באוזני "את ממש חזק בקומיקסים, נכון?" מרוב שהופתעתי כמעט הפלתי את האיפוד מהידיים. הסתכלתי על אוסקר שישב לצידי ולחשתי לו "אתה רוצה שאני אמות בכוונה?" "סליחה! לא ידעתי שזה כזה חשוב לך" הוא ענה ואמרתי לו "זה לא, סיימתי את המשחק כבר שמונה פעמים. אני מכירה אותו בעל פה". הפעמון צלצל, אספתי את חפצי ויצאתי מהכיתה. בחצי הדרך לחדר האוכל פגשתי את ג'סיקה והלכנו ביחד. כשהגענו לחדר האוכל כל אחת לקחה צלחת ומילאה אותה במאכלים שונים והלכנו לשבת עם טומי וליאם. אכלנו ודיברנו. כשעמדתי להכניס לפי חתיכה חמישית של רביולי הדלת נפתחה בסערה וג'ק נכנס ואחריו ילד קטן, בערך בן 9. "מי זה?" שאלתי את ג'סיקה, "זה האורקל".