ואם כל זה היה שונה – פרק 1

•Tell the world I'm coming home•

״נוסעים יקרים אנו מתחילים להנמיך לקראת נחיתה אנא חגרו את חגורות הבטיחות״ אמר הטייס. אז.. זהו, אחרי כמעט חודשיים מטורפים בארצות הברית הנה אני חוזרת לארץ, למשפחה שלי ולחברים שלי. חגרתי את חגורת הבטיחות, הבטתי דרך החלון וחשבתי, חשבתי הרבה. מה יהיה כשאני אחזור לארץ? הכל נשאר אותו דבר או שדברים השתנו? כל החברים שלי שבקושי יצא לי לדבר איתם, רק פה ושם.. התחיל להיות לי לחץ באוזניים, אנחנו נוחתים. אחרי המתנה ארוכה במטוס ירדתי ממנו, הנה אני בארץ כל כך התגעגעתי.
״נו ילדה את מתכוונת לזוז?״ שמעתי קול פלצני מאחורי ושמתי לב שהתפנה המעבר. רצתי מהר לקחת את המזוודה שלי והגעתי ליציאה של נמל התעופה שם חיכו לי ההורים שלי וליגל
״אגםםםםם״ שמעתי צעקה, מהר עזבתי כל החפצים שלי וקפצתי עליהם, ידעתי שאני אתגעגע אבל לא חשבתי שכל כך הרבה.
״גמי התגעגענו אלייך כל כך, היית חסרה לנו תינוקת״ אמרה אמא וחיבקה אותי ואז גם אבא הצטרף לחיבוק.
״שלא תעזי לעשות את זה שוב״ אמרה ליגל וחיבקה אותי חזק.
״ואת לא מבינה בכלל כמה יש לי לספר לך״ אמרה.
״אז אני מבינה שדברים השתנו כשלא הייתי פה״ אמרתי וצחקתי.
״כן״ אמרה וצחקה גם היא.
עלינו אני, אמא, אבא וליגל לאוטו. בדרך סיפרתי להם חוויות מהמחנה קיץ והשלמנו פערים.
הגענו הביתה, ליגל ואני עלינו לחדר והתחלנו לפרוק את המזוודה.
״אז, באלך להתחיל לספר לי מה חדש?״ אמרתי תוך כדי שאני מקפלת בגדים לארון.
״טוב אז ככה..״ התחילה ליגל להגיד כשהיא מסדרת בשמים על השידה.
״אור ורוני נפרדו״ אמרה.
״לעע אני לא מאמינה הם היו דווקא יפים ביחד, חשבתי שהם יחזיקו יותר.״ אמרתי.
״אז עכשיו תיהי בכלל בשוק״ אמרה.
״מה?״ שאלתי
״אביאל ושירן גם נפרדו״ אמרה
״מההה? זה כזה מוזר אני מכירה אותם רק כשהם היו ביחד.״ אמרתי והכנסתי עוד בגד לארון.
״כן, גם אני. אבל הם היו רבים כל כך הרבה אז הם החליטו שהכי טוב בשבילם זה להיפרד ולהיות ידידים״ אמרה
״טוב צודקים, אם הם כל הזמן רבים למה למשוך את זה סתם״ אמרתי.
״כן אבל אלירן אמר לי שהיא נהייתה מגעילה והתחילה לעוף על עצמה״ אמרה.
״למה לה?״ שאלתי.
״אני אסביר לך, בזמן שלא היית פה אנשים התחילו לעשות פה עוד חברויות חוץ מהחבורה שלנו ולאביאל התחיל להיות שם בגלל זה ושירן התלהבה מזה.
״אהה.. הבנתי, וואו איך אני כבר מתה לראות את כולם״ אמרתי.
״שמעי יש לי רעיון״ אמרה וצחקה. שמתי לב שזה לא צחוק רגיל והיא זוממת משהו.
״דברי״ אמרתי.
״היום בערב כולם יוצאים, את חייבת לבוא איתי ולא נגיד להם שאת באה נראה איך הם יגיבו״ אמרה.
״וואו גדול חייבים לעשות את זה״ אמרתי והתלהבתי.
״טוב כבר שש וחצי, נסיים פה נתארגן ונצא״ אמרה. סידרנו עוד ועוד דברים עד שסיימנו הכל. נכנסתי להתקלח, התאפרתי הסתרקתי ואז לבשתי שורט ג׳ינס בהיר וחולצה נופלת לצד שחורה. נעלתי את הוואנס השחורות שלי ויצאנו.
אני וליגל התחלנו ללכת לכיוון הפארק וכל צעד התרגשתי יותר, לא ידעתי איך כולם יגיבו לזה שחזרתי ולאיך שאני נראית עכשיו.
״מהממתת״ צעקה רוני לליגל ובאה לחבק אותה, אחר כך היא הסתכלה עליי, בחנה אותי, ופתאום צעקה.
״אני לא מאמינהה גמי פהה״ ומהר כולם רצו וחיבקו אותי, אנשים התחילו להגיד לי כמה השתנתי וכמה הם התגעגעו אליי. זה היה כל כך כיף, איך שכולם התעניינו, את האמת לא ידעתי איך יקבלו אותי, אבל קבלת פנים כזאת הייתה מושלמת. ישבתי עם כולם על הספסל והתחלתי לספר להם איך היה לי במחנה קיץ, כולם ישבו והקשיבו ואז סיפרו גם חוויות שלהם מהקיץ.
״מאמיי״ קראה ליגל לאלירן חבר שלה. ונישקה אותו. הוא הגיע מאוחר יותר עם האוטו שלו. ואחריו בא אביאל, הם אחים אז הם באו ביחד. אלירן בא, הביא לי חיבוק וסיפר שהוא התגעגע אליי וכמה ליגל חפרה לו כשלא הייתי פה. ואז כולנו צחקנו. אחר כך גם אלירן בא וחיבק אותי. אבל משהו הרגיש לי מוזר, הרגשתי שמסתכלים עליי. מרחוק ראיתי את שירן יושבת עם כמה חברות שלה וכולן מסתכלות עליי ובוחנות כל מה שאני עושה. אלירן נישק אותי בלחי וחזרנו לשבת.
״שמת לב איזה מבט שירן דפקה לך?״ לחשה לי ליגל באוזן.
״כן מזה כאילו היא עוד שניה חונקת אותי״ לחשתי לה בחזרה.
נשארנו שם בספסלים ודיברנו כולם. השעה הייתה כבר 00:00 וליגל הייתה צריכה ללכת הביתה. אז אלירן לקח אותה הביתה באוטו וגם עלה הביתה. המשכתי להישאר שם, עוד כמה ילדים עלו עם הזמן ובסוף נשארנו 10 ילדים.
״לא מאוחר לך מידיי?״ אמר לי אביאל והראה לי בפלאפון שהשעה כבר 01:00 בלילה.
״בקטנה, אני יכולה להישאר כמה שאני רוצה״ אמרתי וצחקתי.
״טוב יאללה ביי כולם, אנחנו הולכים״ אמר אביאל, הקים אותי, התחיל לעבור אחד אחד ואמר שלום.
לא הבנתי בהתחלה מה הוא עושה אבל זרמתי הלכתי לכולם ואמרתי להם שלום. אביאל החזיק לי את היד והתחלנו ללכת לכיוון הביתה שלי.
״מה זה היה עכשיו?״ שאלתי וצחקתי.
״לדעתי מאוחר לך מידיי״ אמר וחייך.
״וממתי אמר קובע?״ שאלתי בחיוך.
״מ.. ע.. כשיו״ אמר ושנינו צחקנו. אחרי כמה דקות הגענו לבית שלי הוא חיבק אותי ונכנסתי הביתה.
וכבר עכשיו הבנתי שדברים עומדים להשתנות..