ברווזונת המכוערת פרק 5 – דמעות של מלאכים
אביטל , כמו בסיומו של כל יום בבית הספר עשתה את דרכה חזרה הביתה בבכי. כשהיא צעדה לאורך השביל הפרוס לפניה. עיניה הכחולות כאגם נצצו והיא האיטה את צעדיה .
לפתע היא ראתה את גבריאל . היא רצתה לחצות את הכביש ולעבור לצד השני של המדרכה רק שלא ילעג לה .
גבריאל הספיק להשיג אותה והתקרב אליה עוד לפני שהחליטה לחצות את הכביש.
"איפה החבורה לברווזונים המכוערים?" צחק גבריאל והביט בה בשנאה. אביטל פרצה בדמעות וברחה ממנו כמו טיל. היא חצתה את המעבר חצייה במהירות. גבריאל חצה בעקבותיה את מעבר החצייה, אביטל עלתה את גרם המדרגות הראשון. עינייה פגשו בגבריאל. היא החזירה את מבטה לקרקע.
" אף אחד לא אוהב אותך , מתי תביני שלברווזונת המכוערת לא יהיה חברים אף פעם, תראי לי מישהו אחד שהעז לדבר איתך. אני לא חושב שמישהו מהמקובלים אי פעם ישימו לב אלייך." צרח עליה גבריאל. אביטל הרגישה כמו איזה שק עצמות שעליו גבריאל תמיד דרך.
" למה אתה מדבר אליי בצורה הזאת?" הטיחה אביטל בפניו. היא לא הבינה מה היא עשתה לו. " מה עשיתי לך שאתה מדבר אליי ככה?!!" התעצבנה אביטל. גבריאל דחף אותה והיא נפלה על המדרגות.
"תראי, אם את לא רוצה שמצבך החברתי יוחמר, כדי לך מאוד להישמר ממני. את מכוערת ובגלל זה אף אחד לא התחבר אלייך עד עכשיו." צחק עליה גבריאל , אביטל ניסתה להתרומם לבד, היא עלתה במעלה המדרגות ובכתה על מצבה העגום. איך היא אמורה להמשיך הלאה כשמישהו כמו גבריאל ממשיך לשלוט בה?
איך היא תוכל ללכת ולהמשיך ללמוד בבית הספר כשגבריאל , הנער שהיא חשבה שהוא טוב. הנער שהיא אהבה , השפיל אותה ועדיין מנסה להשפיל אותה בכל דרך. מעיניה הכחולות כאגם זלגו דמעות של מלאכים. בתוך תוכה היא עדיין הייתה מאוהבת בגבריאל.
תגובות (0)