מאוחר מדי. פרק 8

ביום שישי בצהריים אן כבר התחילה להתארגן.
המסיבה הייתה בשעה 22:00, היא רצתה להראות הכי טוב שיש.

היא מדדה בערך עשר שמלות ושום דבר לא מצא חן בעיניה.
לבסוף בחרה בשמלת סטרפלס שחורה קצרה וצירפה אליה נעלי עקב שחורות.
היא התאפרה וסיימה לקראת השעה 21:30.

היא קבעה עם חברתה, סינדי שתבוא לאסוף אותה עם רכבה.

בשעה 22:00 נשמעה דפיקה בדלת, סינדי עמדה שם לבושה בשמלה בצבע כחול עמוק בעלת שרוולי תחרה.
"וואי את נראת מעולה" החמיאה לה אן.
"גם את!" החמיאה לה סינדי בחזרה.

היא לא סיפרה לאף אחת מחברותיה על ליאם, כי היא לא רצתה שהן ישאלו אותה איך הכירו.
היא לא סיפרה להן על האונס,
ליאם היה האדם היחידי בעולם שידע מזה.

הן נסעו למסיבה והגיעו לביתה של אוברי.
כבר מחוץ לביתה הן הריחו ריח חזק של אלכוהול ושמעו מוזיקה רועשת.

הן נכנסו שתיהן למסיבה, כבר ברגע הזה אן חיפשה במבטה את ליאם.
הן עמדו ליד השולחן עם האלכוהול ושתו כמה שוטים.

הנה הוא. אן ראתה את ליאם לבוש במכנסיים כהות וחולצה מכופתרת כחולה, עומד עם חברים שלו ועם עוד כמה בנות. היא חשה קנאה.

"בואי נלך לרקוד" הציעה אן.
הן הלכו לרקוד והצטרפו אליהן עוד כמה ילדים מהכיתה. אן קיוותה שליאם ישים לב.

הוא לא.

לקראת השעה 1:30 אן הרגישה עייפה והיא הייתה קצת שתויה, אבל היא הייתה פיקחת עדיין.

לפתע ראתה את ליאם רוקד עם כמה בנות והם נמרחו אחד על השנייה. באותו רגע נצצו דמעות בעיניה של אן, היא לא יכולה לראות את הבחור שהיא אוהבת נמרח על כל הבנות האלו, זה כבר יותר מדי.

"סינדי בואי נלך" ניגשה אליה אן.
"לא בא לי עכשיו" ענתה סינדי בעת שרקדה.
"טוב אז אני הולכת, ביי".

אן יצאה משם והחלה ללכת לכיוון ביתה, שהיה די רחוק משם.
"לעזאזל למה אני הולכת לבד ועוד בשעה כזאת" חשבה לעצמה בחשש.

היא הלכה עוד באותו רחוב של ביתה של אוברי ולפתע הגיחה מכונית שחורה שישבו בה שני אנשים.
אחד הנהג ואחד שישב מאחורה, החלונות היו פתוחים והיא יכלה להריח כבר מאיפה שהיא עמדה את ריח האלכוהול, הם היו שיכורים לגמרי.

המכונית נעצרה לידה. ליבה החל לפעום בחוזקה.
"היי את, רוצה טרמפ הביתה?" שאל השיכור במושב האחורי.
"לא, תודה" ענתה והחלה ללכת במהירות ללא הצלחה בגלל העקבים.
המכונית החלה לעקוב אחריה.
"את בטוחה?" שאל שוב. בשלב זה היא כבר לא ענתה ורק פחדה.
"חייבים להעלות אותה תראה איזה כוסית" היא שמעה את הנהג השיכור אומר.

עכשיו אן נכנסה לחרדה, היא פחדה מאוד והתלבטה אם לחזור למסיבה, זה יותר קרוב.
אבל מצד שני היא חייבת להגיע הביתה.

היא בחרה להמשיך ללכת לכיוון ביתה. היא התכוונה ללכת דרך קיצור דרך בפארק שלשם מכוניות לא יכולות להיכנס.

היא עוד לא הגיעה לפארק ולכן הייתה חייבת להמשיך ללכת על המדרכה.
היא ניסתה להתרחק מהם כמה שאפשר.

לפתע המכונית השחורה נסעה במהירות ועצרה לפניה.
"שיט,שיט! לעזאזל!" סיננה.
היא הלכה הכי מהר שיכלה.

פתאום השיכור מהמושב האחורי יצא מהמכונית והחל ללכת לכיוונה של אן, אן לא הספיקה לברוח והוא תפס אותה וניסה להכניס אותה לתוך המכונית.
אן ניסתה להתנגד כמה שיכלה, בכל זאת היא הייתה קצת שיכורה.

"תעזוב אותי! הצילו!" היא צרחה הכי חזק שיכלה. דמעות מילאו את עיניה.

לא שוב פעם.

היא חשבה שהיא עומדת להיאנס עוד פעם.
פעם נוספת.
היא התפללה שמישהו יעבור ויעזור לה.

השיכור כבר הצליח להכניס את רובה למכונית והנהג השיכור משך אותה מבפנים.
"תעזוב אותי!!" צעקה "אל תיגע בי!!" היא הרגישה כמו סמרטוט, שכל אחד יכול לבוא ולעשות איתה כרצונו. לדבר עליה, לגעת בה, למשוך אותה.

לפתע, הרגישה זוג ידיים חמימות על מותניה מושכות אותה החוצה.

ליאם.

"ליאם..מ..מה" אן מלמלה בהלם.
"בני זונות" סינן ליאם והחל להחטיף אגרופים לשיכורים שניסו להכניסה למכונית.
הוא אפילו הצליח להוריד לאחד מהם דם מהאף.
"ככה לא מתנהגים לבחורות, בני אלף" סינן שוב ובעט בהם. הוא היה ממש חזק, וורידיו בלטו משריריו.

השיכורים נסעו משם מהר לא לפני שליאם הספיק לצלם את מספר הרכב.

"ליאם, אני לא יודעת איך להודות לך" אמרה אן בזמן שניסתה להסדיר את נשימתה.
היא הביטה בו, הוא היה נראה כל כך מושך.
"את לא צריכה להודות לי, לא הייתי נותן לזה לקרות שוב, לא במשמרת שלי. פעם אחת איחרתי, לא שוב" אמר והביט לתוך עיניה.

"למה זה תמיד קורה לי?" לחשה. דמעה נזלה על לחייה.
הוא הרים את סנטרה. "זה לא באשמתך, אן" אמר.
"למה בכלל הלכת מהמסיבה?" שאל.

"הלכתי כי אני לא יכולה לראות אותך נמרח על כל השרלילות האלה!" אמרה אן בזעם.
"דבר ראשון, הן לא שרלילות ודבר שני, אל תתני לי דין וחשבון על החיים! מה זה עסק שלך בכלל? זה החיים שלי ולא ביקשתי ממך ביקורת או דעה!" אמר בזעם.

"אוקיי. לא תהיה ביקורת" לחשה אן.

היא הסתובבה והלכה משם לכיוון ביתה.
ליאם חש מצפון שהיא הולכת לבדה כשרק לפני רגע ניסו לחטוף אותה שיכורים. אבל הוא היה עצבני וכועס מדי, הוא הסתובב וחזר למסיבה.