מאוחר מדי. פרק 4

אן התעוררה מהשעון המעורר בשעה 7:00.
היא חששה מאוד מללכת לבית הספר. מלפגוש אנשים. מלפגוש את ליאם.
היחיד שיודע ממה שעברה.

היא לבשה ג'ינס כהה עם חולצת תלבושת לבנה.
"ביי אמא" צעקה לאמה ששהתה בקומה השנייה ויצאה.

ההליכה לבית הספר נמשכת כרבע שעה.
"היי את" שמעה קול גברי מאחוריה.
ליבה של אן החל לפעום בחוזקה, היא פחדה.
היא חשבה שאולי זה האנס.
אן הסתובבה בחשש.
"נפל לך הפלאפון" אמר גבר כבן 30 והביא לה את הפלאפון.
"לא שמתי לב, תודה" אמרה בחיוך מאולץ.

היא הגיעה לבית הספר וניסתה להתנהג הכי רגיל שיכלה.
שיט. הנה ליאם. היא הלכה מהר כדי שהוא לא יראה אותה.
היא נכנסה לכיתה והתיישבה במקומה. כל השיעור היא לא הקשיבה, היא חשבה על האונס שניסתה להדחיק. בכל פעם שחשבה על זה דמעות נצצו בעיניה.

כל היום אן הייתה מופנמת, שקטה ומכונסת בתוך עצמה. התנהגות שלא אופיינית לאן. בדרך כלל היא הייתה חברותית ושמחה. אבל היא הייתה שבורה מבפנים.

"לעזאזל, בשיעור אנגלית ליאם לומד איתי" נזכרה.
היא התביישה לפגוש אותו. לדבר איתו.

לקראת סוף היום אן הגיעה לכיתת האנגלית. היא התיישבה בשולחן הכי אחרון בצד.
קיוותה שהוא לא ישים לב.

ליאם נכנס לכיתה.
הוא ראה אותה. היא ראתה שהוא מתחיל לפסוע לכיוונה.
"אפשר לשבת?" שאל בחצי חיוך.
"בטח" ענתה בחיוך מאולץ.

"את בסדר, אן?" שאל.
"כן" שיקרה. איך מישהי יכולה להיות בסדר אחרי שהיא עוברת אונס?!
"דיווחת עליו?" הוא לחש והביט בה.
"לא" היא השפילה את מבטה.
"למה?" שאל.

בדיוק כשניסתה לתרץ סיבה כלשהי המורה נכנסה והתחילה ללמד. מזל.

אן חזרה הבייתה בסוף היום. לבד.
היא הייתה כל היום לבד.
כל היום היא התנהגה מוזר. לא דיברה. לא חייכה.
היא חששה שזה האדם שתהפוך להיות, אדם עצוב ללא שמחת חיים. היא חששה שתהפוך להיות הצל של האדם שהייתה.

בלילה היא קיבלה הודעה.
"חושב עלייך" ליאם כתב.
חיוך קטן עלה על פניה, החיוך הראשון שעלה על פניה ביומיים האחרונים.
לאחר דקה שלח הודעה נוספת. "אני צריך לדבר איתך".

אן קיוותה שזה לא יהיה על זה. על האונס.
"פעם אחרונה שדיברנו או התכוונו לדבר זה לא נגמר טוב" אן כתבה לו בחזרה.
מפגרת. למה כתבתי לו את זה? מפגרת מפגרת מפגרת! היא התחרטה על זה אחרי שנייה.
"תסמכי עליי".
"את האמת ליאם? קשה לי קצת לסמוך עליך" אן חשבה לעצמה.
"בסדר, נדבר" שלחה לו.

היא הלכה לישון וכל הלילה חשבה על המון דברים.
על ליאם, על האונס, האם להתלונן, האם לא להתלונן, על הפחד שלה.
במחשבות האלו נרדמה.