הייתי שונה פרק 21

אני ואלין אורזות לי דברים לשבוע.
אני מבקרת בארץ לכבוד פורים.
לא שוכחת לארוז את התחפושת שלי,כיפה אדומה,שאני ואלין קנינו שבוע שעבר.
כשאנחנו מסיימות אלין מתעקשת לקלוע לי צמה בשיער ואני בלית בררה מסכימה.
"זה מדגיש לי את הפס האדום"אמרתי בהתלהבות שכבר שבוע אוחזת אותי כי חלום חיי התגשם,עשיתי פס אדום בשיער(באמת חלום חיי-הערת הכותבת).
"זה כל היופי"אלין אמרה בעודה מחזקת הגומיה השחורה.
"טוב,סיימנו ואני חייבת לזוז"אני אומרת לאלין ומושכת אותה לחיבוק.
"ביי"היא אומרת בחיוך.
"ביי"אני משיבה באותו החיוך.
אנחנו יורדות למטה ונפרדות בכניסה.
אני הולכת בכיוון הבית שלה ואני בכיוון החניה,שם מחכה לי אמא.
הטיסה עברה לאט.
וכסוף סוף הגענו לקח לנו שעה לצאת עם התיקים לאולם הקבלת פנים.
ושם עמדו מאי,אורן ועומר אם שלט שעליו כתוב "מיכל ואורית דהן".
רצתי אליהם וחיבקתי את כולם ביחד ואז אחד אחד.
עומר נתן לי נשיקה קטנה,מאי חיבוק דוב ואורן הרים אותי,כמו תמיד.
"התגעגתי אליכם"אמרתי בדרכנו לרכבים.
התחלקנו בשלושה רכבים:ברכב אחד-אמא שלי וסבתא שלי,ברכב השני-מאי ואורן וברכב השלישי-אני ועומר.
בתחילת הנסיעה הסתכלתי על הנוף ועל עומר חליפין ואז נזכרתי.
"עומר,אני צריכה להביא לטל חבילה מדניאל"אמרתי לו בעודי נזכרת מהבקשות החוזרות ונשנות של דניאל שלא אשכח.
"נעבור דרך הבית שלי,היא ומאור שם עכשיו"אמר בחיוך כשהוא לא מוריד את עיניו מהכביש.
"תודה"אמרתי לו שולחת לו חיוך.
"איזה גומה!"הוא אומר על גומתי שבצד שמאל.
"אם תגיד שלא שמת לך אליה עד עכשיו אתה תמות"אני אומרת צוחקת.
"אז אני לא אגיד דברים מיותרים"הוא אומר וצוחק גם הוא.
אנחנו מגיעים אל ביתו והוא מחנה את הרכב.
אני מוציאה את הקופסה הקטנה העטופה מתיק שלי ומתחילה ללכת בשביל הגישה לצד עומר.
עומר פותח את הדלת ומולי ניצב הבית.
צעקה נשמעת מהמטבח "מי שם?"אני שומעת את קולו של מאור.
"אני,יותר נכון אנחנו"עומר משיב ואנחנו צועדים לכיוון המטבח.
אנחנו נכנסים למטבח שם יושבים מאור וטל צוחקים.
"מיכל,חזרת"מאור אומר כשהוא רואה אותי.
"אני כאן"אני אומרת ומגכחת.
"וזה בשבילך,מדניאל"אני אומרת לטל ומגישה לה את הקופסה הקטנה.
היא מסירה בעדינות את העטיפה ומתגלה הקופסה הכסופה שבה שוכנים העגילים שעזרתי לדניאל לקנות לפני שבוע.
"זה יפיפה,תודה מיכל"היא אומרת.
"תודה תגידי לדניאל,שיפסיק לנדנד לי להביא לך אותם"אני אומרת ומחייכת.
"אנחנו צריכים ללכת אז… תהנו לכם"עומר אומר ואנחנו חוזרים חזרה לרכב.