סיפור בניחוח אגדה – פרק 1
שמי אביטל , אני בת תשע עשרה וחצי., אמי התגרשה מאבי והתחנה עם גבר אחר . ולמחרת עזבה איתו לחו"ל. היא אמרה לאבא שלי שייקח אחריות עליי ויטפל בי במקומה. הוא , מצדו התחתן עם אישה אחרת כבת ארבעים , שהיו לה שתיי בנות שאהבו להתגנדר ולהסתכל על הראי בכל חמש דקות ואהבו לקנות בגדים. אבי דאג לי ואהב אותי מאוד. האם החורגת נתקפה בקנאה וביקשה שרק יבחין בה ובבנותיה. יום אחד, האם החורגת ובנותיה הפכו אותי למשרתת של הבית.
" תשטפי את כל הבית! עד חמש אחר הצהריים אני רוצה לראות את החדרים מצוחצחים ונקיים, זה ברור?" אמרה לי בקול רם והטילה עליי לעשות את כל מטלות הבית.
אבי ראה זאת ומיהר לבוא להגן עליי מפניה. הסתכלתי על אמי החורגת בדמעות. למה היא אכזרית כלפיי כל כך. שמעתי את הצחוק של אחיותיי החורגות. תהיתי למה זה מגיע לי.
" למה את הופכת את הבת שלי למשרתת של הבית? אני לא ארשה שתעבדי אותה כל היום , היא בסך הכול ילדה! בואי, מתוקה שלי! תפסיקי לבכות כל הזמן." אמר אבא שלי בחום ונשק לי במצחי. ביחד איתו , עליתי במדרגות.
ניגבתי את הדמעות בגב ידי הימנית. לא ארחם על עצמי ואתן לאימי החורגת להוריד לי את הביטחון העצמי שלי. לא ארשה לה לנהל את חיי. חשבתי לעצמי בתסכול. הוצאתי את הדלי מן הארון התחתון שמתחת לכיור. שפכתי את המים על הרצפה ואחזתי במגב כדי לקחת את המים היישר לחדר האמבטיה.
פאר וטוהר הגיעו ופיזרו לי פירורי לחם על הרצפה . הרצפה התלכלכה והייתי צריכה לעבור שום פעם על מה שעשיתי ולשפוך מים על הרצפה . פאר צחקה ורציתי לבכות , אך הדמעות לא ירדו. הנחתי את המגב בצד ורצתי לאבא שלי. הוא רק מכיר אותי באמת.
אבא שלי חיבק אותי ואמר לי שהוא אהב אותי. התעודדתי קצת , כי התחלתי לבכות שוב.
" אבא, למה אימא נטשה אותי? זכותי לדעת למה היא לא רצתה לגדל אותי!" העזתי לשאול את אבא שלי לראשונה.
אבא ליטף את שערי קלות ואז אמר : " אביטל , למה לך לדעת על אימא שלך? היא רצתה להתגרש ולהיות עם גבר אחר . ככה היא החליטה והיא ביקשה ממני לקחת אחריות עלייך. מה שהיא עשתה היה בלתי נסלח. " אמר אבא באדישות והסגיר את רגשותיו האמתיים כלפיי אימי.
" למה היא נטשה אותי? זה מה שאני רוצה לדעת! " אמרתי בתוקף אבל משום מה , אבא שלי לא רצה לענות על השאלה הזאת.
" אביטל, השיחה הזאת הסתיימה בנושא אימא שלך ולמה היא נטשה אותך. אבל אל תבכי עוד. אני לא אתן לאמך החורגת להפוך אותך למשרתת של הבית!" אמר אבא וכאן השיחה שלנו הסתיימה.
הלכתי בחזרה כדי להמשיך לשטוף את החדרים . פאר המשיכה בשלה וזרקה פירורי לחם על הרצפה. פרצתי בבכי תמרורים , פאר באה לעברי ודחפה אותי בידה . נפלתי על הרצפה והסתכלתי עליה בפליאה.
" מה יש? נעלבת? לא נורא, תמשיכי לנקות אחר פירורי הלחם שנפלו על הרצפה , תמשיכי לציית לי על מה שאני מצווה עלייך לעשות . בלי בכי ובלי תלונות. את חייבת לעשות כל מה שאני אומרת לך. אחרת תישאי בתוצאות." אמרה פאר בצחוק רע והלכה משם.
המשכתי לבכות ולא ידעתי מה לעשות. ניסיתי לקום אבל לא יכולתי להזיז את הרגל שלי. אבא קם ממקומו והבחין שהתיישבתי על הרצפה ללא ניע.
אבא שלי כרע את ברכו לעברי ובדק מה קרה לרגל שלי. יבבתי בשקט ובכיתי. " שברת את הרגל הימנית! אל תזוזי! די , חמודה שלי. נראה איך אפשר לחבוש לך את הרגל , לא לזוז! הנה אני מביא תחבושת. " אמר אבי בחום ולפף את התחבושת על רגלי הימנית. השמעתי אנחת כאב חלושה. אז הוא הוביל אותי לעבר החדר שלי. הבטתי ברגלי הימנית בעצב מוחלט. אבא שלי התקין בחדרי מסך גדול כדי שאוכל לראות טלוויזיה. הבטתי בו במבט מלא תודה ואז הוא הלך . הוא השאיר את דלת החדר פתוחה לרווחה.
*
פאר, אחותי החורגת עלתה לחדרי בשביל להגיד לי למה אני לא ממשיכה לעבוד ולמלא את כל מטלות הבית במסירות. היא התיישבה על הכיסא העשוי מעץ אורן.
" את לא יכולה ללכת! לא נראה לי שרגלך פצועה. תשמעי, אימא שלך עזבה או שהיא נטשה אותך? אני יודעת , היא פשוט לא רצתה לגדל ילדה עלובת נפש שכמוך. קדימה , לכי לעשות את כל המטלות הבית! למה את שוכבת? המטבח מלוכלך מאוד וצריך לנקות את הרצפה שמלאה בפירורי לחם שאכלנו , אני וטוהר. " אמרה פאר בעוקצניות. אך לא יכולתי לזוז בכלל. רגלי הימנית הייתה חבושה היטב. היא הביטה בי בחיוך מרושע. והיא צחקה את הצחוק הרעשני שלה . למה אני צריכה לעשות את כל מטלות הבית במקום פאר וטוהר.
תגובות (0)