oliv
טוב נו... אגב השם זה קטע משיר פואטי של סופר יפני של פעם נורא מפורסם, ברגע שהוא נתקל באיי איצושימה ובדרך בה הירח משתקף במים, הוא כתב את זה ומאז לבקר שם נחשב חוויה מלאת השראה והתגשמות. מדובר באחד משלושת המראות היפים ביותר ביפן תרגום מילות השיר: "איצושימה... כן" . הרגשתי שזה מתאים.

איצושימה אי! איצושימה אי! איצושימה אי!

oliv 19/03/2016 683 צפיות אין תגובות
טוב נו... אגב השם זה קטע משיר פואטי של סופר יפני של פעם נורא מפורסם, ברגע שהוא נתקל באיי איצושימה ובדרך בה הירח משתקף במים, הוא כתב את זה ומאז לבקר שם נחשב חוויה מלאת השראה והתגשמות. מדובר באחד משלושת המראות היפים ביותר ביפן תרגום מילות השיר: "איצושימה... כן" . הרגשתי שזה מתאים.

ימין הקיסר, האדם שהכי קרוב לקיסר אפילו עוד יותר מאימו, יודע כמעט אחד לאחד מה הקיסר חושב. הרבה סבורים כי הדבר מביא מזל רע וקשור ברוחות רעות ואחרים פשוט סתם לא מרגישים עם זה בנוח.
הקיסר, אדם פעלתני, לחוץ ושאפתני שאוהב לעטות על עצמו נימה קלילה של אדם אשר הגיע לפנסיה ועט להתנסות ברעיונות חדשים, גילה לא מזמן את יפן. אי נידח ומרוחק במזרח. הקיסר שונא את המזרח, אך לאחר גילויו אי קסום זה, החליט להתיר ל'הם' בניגוד מוחלט לכל תחושה של יד הימין שלו. ליד ימינו אין בעיה מהותית עם מדינות המזרח, אבל הוא מאמין כי קיום קשרים עמם טומן בחובו אסון גדול שאפילו הקיסר עצמו לא יצליח למנועו (כך היה מתבטא). והוא הרצון של מדינות גאות ונידחות לשלוט בעולם. הרי הן לא למדו שום דבר שמדינה מפותחת יותר כבר הספיקה ללמוד בנוגע למלחמות. והן סבורות כי בעוד שהן עצמן אינן נמצאות ברשת קשרית עשירה ומתועשת עם מדינות חזקות גדולות ומתועשות אחרות בסביבה, העצמאות שלהן רק נותנת להן קלף יתרון. אם כך אין פלא שעל אף שאולי לא ידברו על זאת לעולם, בסתר ליבם תמיד פועם הרצון (לפי דעת יד הימין) כי אם כל אחת מהן היא המדינה הכי טובה בעולם (מהסיבות שלה כמובן) – להוכיח זאת בגאון.

שיחה בשעת התה המסורתית של הקיסר בין השעה שתיים לארבע (והרי זו השעה שלוש). יד ימינו של הקיסר הוא אדם עסוק מאוד, עוד יותר מן הקיסר עצמו וכמעט אי אפשר להניח עליו יד. מסתורין תמיד אפף אותו ולא רבים זכו לראות את פניו (חוץ מהקיסר) והקיסר לא אהב לחשוב כי הוא מכיר הרבה פנים כלל. (אם כי יד ימינו תמיד טען בחיפזון שהוא עצמו תמיד מכיר את פני כולם) – נראה משוטט בחצר המלכותית בלי שום דבר מיוחד לעשות (כך זה נראה).
איש, טווה הכורים הראשי של המלוכה (וכעת רק של הקיסר שמזניח אותו), אשר לא ידוע כמעט לאף אחד אבל אם הוא ידוע הוא ידוע בכינויו בשם 'הרכיכה' – תמיד היה עוד פרצוף מטושטש וערפילי בנוף של החצר המלכותית. אף אחד לא באמת שם לב לפניו הנטולות הבעה או להבעות הסתמיות שהיה עוטה על הפרצוף שלו, עד כדי כך שאיש לא נהג לזכור אותו ממקום למקום לו היה גם מעביר עמו שיחות ארוכות. אותו לעומת זאת לא היה מפתיע למצוא בחצר, בטקס שעת התה, כי יד ימינו של הקיסר (בין האנשים הבודדים שמכירים את ה'רכיכה', חוץ מהקיסר עצמו) ידע שתמיד אפשר למצוא אדם זה בכל מני זמנים שונים ומשונים ואין אף פעם לצפות לו. האיש, הרכיכה, לא זכה בכינויו בגלל תדמית רגילה של אדם המחוסר עמוד שדרה, אלא בגלל הצורה המעוותת בה ידע להיכנס לכל מקום – והדבר לא עורר בנוגע אליו תחושה שמזדהה עם חוסר אונים כמו שהמילה רכיכה שמיטחסת לאדם מעוררת בדרך כלל, אלא עם יצור ימי משונה המעורר פחד ובחילה ללא שום סיבה.
"מה אתה עושה פה?" ניגש אל יד ימין הקיסר אדם רך גוף, בעל הופעה עמוקה של פליאה.
יד הימין חייך ומשך בכתפיו, כי אין כל פלא ברצון הרכיכה לדעת דברים. הרי שזה היה מפעל חייו.
"המלך התחיל לעשות טקסי תה מסורתיים." הרימה הרכיכה גבה ולפתע נראתה הרבה יותר מתוחכמת.
כמה היה קל לשכוח שגם הרכיכה הוא בן אדם ובכל זאת קל לזכור כשהיה מעריך כי אין שום טעם בהצגות או גינונים.
"כן, הוא מושפע מ'הם'. היפנים שבאו לפה, ועוד שוהים בארמון המלכותי, במגדל ללא כל שימושים." נראה היה שלא אכפת ליד הימין לספר דברים, על אף המבט המרוצה שעל פניו שרמז כי הוא שומר סוד על אף העלבון הגדול שכרוך בדבר הקיסר מביא אנשים שיד ימינו אינו רוצה בהם שם.
כן, הם הגיעו לפני מספר ימין, עם הלגיון המלכותי עטוף עיטורי זהב מסורבלים על מנת להעניק מנחת שלום, אך לא היה נראה ולו פרצוף אחד חברותי. פניהם הרציניות, בעודם מדגימים איך עושים למישהו כבוד, נראה הרבה יותר דומה לרואה מן הצד בתור התנשאות תרבותית – או לפחות כך יד הימין חשב במוחו. מאז הם משוטטים פה, מציגים לקיסר הנלהב הרגלים משונים (שבעיני הימין יכלו להיות כמובן מומצאים במקום אשר מיועדים לשיחות תרבות זולות על מנת לבדר את היושבים בשולחן) ומעשירים את ידע עולמו בנוגע לגינון, אסתטיקה, אומנויות לחימה ואפילו עשיית צרכים.
"הוא נראה מרוצה מאוד," העיר הרכיכה.
היה זמן – בשביל שיד הימין יהנהן אך הוא המשיך לצפות במופע הגיישות לפניו, והרכיכה המשיך כלאחר יד.
"אבל נדמה כי מצבו הבריאותי שלו הדרדר מאוד."
אם דבר אחד היה נפלא ברכיכה, כך לעיתים הימין היה חושב, היה זה ספונטניות דבריו.
אכן העיגולים השחורים מסביב לעיניים של הקיסר הלכו והתרחבו מדי יום , כאילו צל שחור ביקש להפוך את פניו למפת כיבוש.
"הוא נמצא ברקיע השביעי כרגע." יד הימין הסכים. הוא הטה את פניו אל עבר הרכיכה והביט בעיניו בשעשוע נסתר שבכל זאת לא נעלם מעיניי היצור הימי שלפניו "אך לא נראה שהוא ישן טוב."
"ולמה זה?" שאל הרכיכה בצורה שלא הייתה מעוררת כלל חשדות אילולא שמו היה הולך בעיני איש זה לפניו.
"הוא מדמיין שהם הורגים אותו בשנתו." הימיו משיב. "אוכלים אותו. רוצחים אותו, הברברים האלה. שולפים את ידיהם האסיתיות ולוכדים אותו ככה שלא תהיה לו יכול  לנוע ולהיפתר מהם ואז משספים את גרונו."
"מה? אז מדוע הוא נשאר איתם…?" פליאה בעיניו של הרכיכה, כאשר הוא מבין שאם המצב באמת היה ככה אכן יד הימין היה מי שהיה יודע זאת עוד יותר מהר מהקיסר עצמו (כך אומרת השמועה).
"הוא מאוד מתלהב ומעריך אותם." עונה לו יד הימין. "והוא פשוט מעדיף לא להתנהג כאילו הם אוייביו."
הקיסר, בהבעה מוחלטת של חשיבות עצמית קם עם הקימונו שלו עכשיו וקד קידה סמלית, כחלק מריקוד שיר שהתנגן ברקע בזמן שכולם חיכו על ברכיהם לקוד גם. הקיסר שלהם, קם, וניגש לעמוד מולו. מבטו עמד ללא ניע, אך עדיין נראו זדוניות ומבקשות רע – בדמיון שני המתבוננים המרכזיים מצד התמונה.
חלפו כמה שניות כאלה בלי לזוז ונדמה היה להם שהחליפו בניהם מהלומות רצח. ואז קד הקיסר, הפעם שלהם, ונדמה היה בקידה שלו כי הוא יודע שלא יקודו אחד לשני לנצח. 'מטורפים מטונפים בריח של שמן שומשום…" סינן יד הימין מבין שפתיו.
והכי גרוע, שגם הקיסר עצמו דמיין את כל זה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך