O.G
בקשה קטנה בשבילי,אני כותב צעיר ואני רק בן 16,אז לכל אלה שקראו וקוראים את הסיפור מהתחלה לסופו אז לרשום כאן חוות דעת,זה חשוב לי נורא ותודה רבה

"להיות אבא"-פרקים 52-55,הסוף

O.G 19/03/2016 635 צפיות אין תגובות
בקשה קטנה בשבילי,אני כותב צעיר ואני רק בן 16,אז לכל אלה שקראו וקוראים את הסיפור מהתחלה לסופו אז לרשום כאן חוות דעת,זה חשוב לי נורא ותודה רבה

"להיות אבא"-פרק 52-
מישל והילדים וכל שאר הנוסעים צפים על המים,הילדים והזקנים מתקררים ולאף אחד אין מושג מה לעשות,מישל מנסה לחמם את הילדים ולהבטיח להם שהכל היה טוב אך היא בתוך תוכה עדיין מופתעת מהעובדה שאדם התקשר,כעבור כמה שעות הטייס ושאר הצוות מודיעים כי למטוס חדרו רק מים מועטים בגלל שהמטוס לא הגיע לקרקעית אלא חזר לצוץ אחרי דקות ספורות אך במרחק קילומטרים רבים ממקומם,הצוות הצליח להציל את סירות הגומי בזמן המציאה של המטוס,כל הנוסעים עלו על הסירות ושטו לכיוון המטוס,כשהגיעו נכנסו במהירות והצליחו להציל חלק מין המזון,חלק קטן שלא הספיק לכולם ולכן ניתן לזקנים ולנשים ולילדים,מישל ראתה על הילדים כי הם עוד רעבים ולכן חילקה בינהם את מזונה,הטייס הודיעה בקשר שהיו עכשיו טרמפים בעזרת מטוסים לשטח אדמה קרוב,מישל והילדים עלו יחד עם כל הילדים והנשים שהיו במטוס בדרך הביתה אך מישל קיבלה עוד רטט והפעם הודיעה כי אדם בבית חולים במצב קשה בגלל מחלה תורשתית נוראית אשר לקחה את אביו,אוראל מין העולם אך תפנית מסוימת הודיעה אחרת כי מי שהודיע את ההודעה היא,אם לא אחר,אוראל,ובתחילת השיחה אמר:"תדעי שזו לא שיחה רגילה,כי זה כן אני בגופי…כי כן אני עוד חיי…אך רק לזמן קצר…מסתבר שיש עוד משהו שלא הספקתי לעשות…וזה להיפרד מבני כמו שצריך".

פרק 53:הפרידה הגדולה

מישל נכנסה ללחץ,פנייה מבועטות,הילדים מסתכלים על מישל ולא מבינים כלום,הטלפון מצלצל עוד פעם והפעם אחד הילדים עונה:"הלו??…כן שנייה,אמא רוצים אותך…",מישל לוקחת את הטלפון ועונה:"…כן??מי זה??"
אוראל נמצא בקו השני ועונה:"תגיעי הכי מהר שאת יכולה לבית החולים "גבורת הנפש" ותכנסי לחדר 235 ושם תראי אותי ואת אדם"
מישל באה לענות אך השיחה נקטע בגלל חוסר הקליטה שהיה בשדה התעופה,מישל לוקחת את הילדים ורצה לכביש לתפוס מונית,עוברת מונית ראשונה ושנייה ווגם שלישית אך כולן תפוסות,לפתע מגיעה מונית ועוצרת לידה והנהג אומר למישל:"בואי מהר,אני אקח אותך במהירות לבית החולים",מרוב שנהג היה כזה מהיר היא לא הספיקה לשאול אותו איך הוא יודע לאן היא צריכה והיא כבר הגיעה לפתח בית חולים.

פרק 54:הפרידה הגדולה חלק ב'
מישל עומדת מול בית החולים אך נזכרת שצריך לשלם לנהג הזריז אז הסתובבה אחורה ואמרה:"תודה רבה לך אך איך ידעתה…",לפני שסיימה לדבר הנהג נעלם לתוך ערפל וחשכה כבדים,מישל כבר עוד שנייה מתעלפת ונוסף לזה היא רואה שהילדים נכנסו לתוך בית החולים,היא עולה קומה ועוד קומה ועוד קומה ועוד קומה והיא מחפשת את החדר ומגיעה ונעמדת מול הדלת,על הדלת היה כתוב 235 בדם,פתחה את הדלת לאט לאט והיא רואה את הילדים והבא סביב אדם,היא מתקדמת לאט לאט ומסתכלת ורואה את אדם מחובר למכשיר הנשמה ואינפוזיה,היא צועקת:"אוראל!!תעזור לו,בבקשה",אוראל רק מסתכל עלייה במשך דקה ואז אומר:"זה מה שבאתי לעשות,אני נותן לו את הצלם אנוש שנשאר בי,אני לא מבטיח שזה יחזיק זמן רב",אוראל שם את ידיו על החזה של אדם ולוחש משהו ואז אדם מתעורר,אוראל אומר:"היה שלום בני…"אוראל נעלם ובחוץ זורחת שמש.

פרק 55-ימיו האחרונים של אדם
-פרק אחרון-
יום למחרת, אדם יצא מבית החולים בריא בגופו אך לא בנפשו,אדם שלא ידע מה קרה ניסה להשיג תשובות ממישל אך מה שעניין אותה זה לטייל עם אדם ולהנות ולראות עולם ואינו מבין למה זה דחוף לך כל כך,תוך חמש שנים עברו בכל מושב,כפר,עיר,מדינה,ארץ,יבשת שיש.
חזרו לביתם בעיר שבה נולדו מישל ואדם,קנו את הבית של הוריה של מישל ושל אדם והפכו אותו לבית אחד ענק ומאחורה הייתה גינה ענקית עם גן משחקים קטן ואגם קטן עם דגי נוי,לאחר עשר שנים,הילדים כבר בני 18-19 ושינו את שם,הבת קראה לעצמה נויה בגלל שתמיד החמיאו לה על יופיה, ושמו של הבן שהיה גם הבחור מבינהם היה רם בגלל שראו אותו אמרו שמראהו החיצוני היה מושך.
יום אחד זה קרה,בכל העיר היו מפוזרות מודעות אבל על שמה של "מישל", הוא חיי בלעדיה במשך שלוש שנים ואז מת גם הוא בצער רב,בלוויה שלו קברו אותו באמצע שבצד שמאל מישל ובצד ימין אביו אוראל ואמו ג׳ני ואחרי ג׳ני הייתה אריאל,לאחר מותו נויה ורם המשיכו לחיות בבית ושם גדלו ושם חיו ושגם הולידו את ילדהים וחיו את חיים,ועוד משהו,המקום שבו כולם היו קבורים זה היה אחרי האגם הגינה האחורית,שם כל בן למשפחת גסר נקבר ונזכר,הבית הזה הפך להיות הבית ההסיטורי של משפחתם כי יש בו ניגעות של כל ההסיטוריה המשפחתית והעולמית,כי שם הכל התחיל ושם הכל מתקיים וימשיך לעולמי עולמים בעזרת הזיכרון והדרך והחינוך של אוראל גסר שלא הספיק "להיות אבא" אך כן זכה להיות סבא וסבא רבא וכן הלאה וכך זכה להשאיר זכר ורסיס ממנו בדורות רבים.
בנו הבכור של רם שהיה בן 8 אמר:"אבא,אני רוצה להיות אבא כמוך".
————————-סוף—————————-


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך