תן חיוך הכול לטובה – סיפורה של טולי ( קרוסלת גיל ההתבגרות)

קוראים לי טולי ואני לומדת בכיתה יא'1 . אוטוטו , ימלאו לי שש עשרה בכ"א בטבת. למרות שחושבים שיש לי עודף ביטחון עצמי. אני לפעמים עצובה הרבה בנות מהשכבה חושבים עליי שאני בחורה שאין לה רגש. הדמעות פורצות בסתר , במקום שבו שום אדם לא יגלה שאני בחורה רגשנית עם נפש שבירה מאוד. אומרים עליי שאני כאילו בובת ברבי שכאילו יצאה מהניילונים. בובת ברבי אנושית לגמרי.
את הצד הזה הרגשי לא הראיתי מעולם בפני בנות כיתתי והן לא יודעות שגם הצד הזה הקיים שבי , אני מפחדת מאוד לחשוף את הצד ההוא בפניהן. הבת היחידה עליה אני יכולה לסמוך כי אני יודעת שהיא לא תרוץ ישר לספר לכל הבנות . זאת שיר, רבות מבנות כיתתי לא סופרות אותה ולא ניגשות אותה כי היא ביישנית לגמרי ולא מעיזה לגשת אליהן ולנסות לפתח איתן שיחה. ניסיתי לדרבן אותה להעיז לגשת אליהן , אבל מכיוון שראיתי שאפילו היא לא עשתה מאמץ כדי להתקרב לבנות וליצור איתן קשרי ידידות וחברות, החלטתי להניח לה לנפשה לפחות בעניין הזה של השיחות המשותפות עם נעמה , אביגיל ומיכל.
שיר היא החברה הטובה שלי . היא מאוד נאמנה וכנה, בגלל זה מאוד נעים להיות בחברתה. לי לפחות כיף להיות לידה ולעזור לה מכיוון שאהבתי אליה , לשיר , היא אהבה שאינה תלויה בדבר. זו גם הסיבה שאני כותבת למגירה , לפעמים אני מראה לחברותיי את השירים שכתבתי . שתי החברות הכי טובות שלי שיר וחופית. חופית היא עם עודף ביטחון עצמי כמוני ויש לה ראש גדול כמו שלי.
ושיר , הביישנית והשקטה שבחבורה שאותה אני מכנה " באר המיים של החוכמה". חסרת ביטחון כל כך , ניסיתי בעדינות לפתוח איתה שיחה על כך שאולי תשנה את הגישה ותנסה בכל זאת להתקרב לבנות , אך היא לא שיתפה פעולה כל כך .
כשהבנים רואים אותי , הם מתעלפים במקום כי הם רואים את העיניים הכחולות שלי . אך אני דוחה את כולם ולא נותנת להם את מירב תשומת ליבי . אני פנטזיונרית בטירוף , כל הזמן אני חולמת על שתהיה לי אהבה כמו שהיתה לקן וברבי. כל הבנות מפנות אליי מבטים מוזרים וצוחקות עליי וחושבות שאני לא שומעת שהן צוחקות עליי. אבל זה לא משנה לי בכלל, אני מצידי לא מקשיבה להן ושידברו ויצחקו כמה שבא להן. אני אמשיך לפנטז כמה שמתחשק לי. ואני לא עושה חשבון לאף אחת כאן בפנימייה . אפילו לטום , התאום של אוראל מהכיתה המקבילה שמרגיש את עצמו מעל כולם. לי זה לא אכפת מה אחרים חושבים או אומרים. אני אמשיך ללמוד בפנימיית אומניות למורת רוחם ואפם.
אני פוחדת שכאשר הצד הזה ייחשף , המצב החברתי שלי יתדרדר כי בשבילן אני מלכת הכיתה טולי , ואסור בשום אופן שהצד הרגשי שבי יראה כלפיי חוץ. אני לא הולכת להיחשף בפני שכבה שלמה ועוד בפני חברותיי לכיתה. אני אובך מאוד אם דבר כזה יקרה בעתיד. השנה אני הולכת להילחם על תפקיד חיי : להיות יושבת ראש התלמידות , זהו חלומי הגדול ביותר וזה עוד יקרה . אתן תהיו חייבות להאמין שאני אהיה יושבת ראש מועצת התלמידות. חייכתי לעצמי ויצאתי לעבר התחנה שם מחכה לי מיניבוס עד לתחנה המרכזית בירושלים. בכלל לא עלתה בי המחשבה שאפגש בחופית וביחד נסע באוטובוס עד לפנימיית אומנויות. אני מכירה את הדרך בעל פה מכפר חשמונאים עד פאתי התחנה המרכזית. לקחתי את הנייד שלי למקרה שמישהו ירצה לדבר איתי במידה ואאחר. הטלפון הנייד שלי הוא קודש הקודשים מבחינתי ופרטיותי נחשפת לחלוטין כשחופית קוראת את ההודעות הטקסט שחברותיי לכיתה שולחות אליי או הנציגות מטעם מועצת התלמידות שלחוצות על לעשות כנסים דחופים וזה מרגיש לי כאילו הן עושות את זה מסיבות מיותרות . אבל כשאני רוצה להגיד משהו בפני הנציגות של הכיתות המקבילות, סותמים לי את הפה ולא נותנים להגיד מה שאני חושבת על המנהלת של פנימיית אומנויות. אני כותבת את הסיפור שלי רק מפני שאני רוצה שאנשים שמרגישים שהפה שלהם סתום ואין ביכולתם להשפיע. פה יש לי יכולת להשפיע ולתת לקול שלי להישמע. אני את המנהלת לא סובלת בכלל ומאחלת בעבורה בליבי את הגרוע ביותר.
אבל אני אדבר ואגיד שהמנהלת לא נותנת לנו להשתתף בפעילויות ובפרויקטים שהבית ספר מתכננן. אני לא יכולה להמשיך לשתוק נגד כל ההפליות שהיא מפגינה כלפינו.
משום מה , מינו אותי לתפקיד של יושבת ראש התלמידות העירונית של ירושלים. ושם כן מצאתי את מקומי ואני מדברת מול נציגים של מועצות תלמידים שמגיעים מערים אחרות בישראל באופן חופשי ושוטף , בלי להרגיש שמישהו דוחק אותי לאחור.
ועליי להודות שהתפקיד הזה כבד עליי מאוד. וכמה שיש לי ביטחון עצמי , גם לי יש רגעי שפל וחרדה. גם בביטחון עצמי יש קצת חוסר ביטחון שמאיים להפיל אותך ברגעים הכי קריטים בחייך. קרוסלת גיל ההתבגרות מסובבת אותך אל מקומות שלא ציפית שתהיה בהם ותרגיש צורך עז כדי לשנות זאת בכל מאודך.
כמה שתנסה , ולא חשוב איך למה ומה החיים מאלצים אותך להתמודד מול חוויות פחות טובות שבהן אתה חייב לשרוד בכל הכוח. הסביבה הקרובה אלייך בוחנת אותך האם תצליח לעבור את כל השלבים הללו בהצלחה. וברגע שהכי קשה לך , אתה חש צורך לברוח מהתמודדות ולא משנה מה יחשבו עלייך באותו הרגע אתה רק רוצה להיעלם מהם. ואתה לא רוצה שהם יחשבו שאתה לא מסוגל להתמודד עם שום דבר ובטח לא תצליח לגבור על שום קושי שיהיה לך בחיים ואתה תצטרך לתת את הכי טוב שלך כדי להצליח בגדול. לא משנה אם נכשלתי אני ממשיכה הלאה וימותו הקנאיות , סליחה אני לא חייבת להתנצל בפני אף אחת ובטח שלא בפני יהלום . שעפה על עצמה כאילו היא רק קיימת בעולם. וכולן צועקות יהלום יהלום יהלום! נמאס לי להתנהג כאילו אני הנערה היחידה בבית, שאין לה בעיות משלה. לא כי אין לי בעיות מפני שאני טורחת להחביא את מה שאני מרגישה מפני בנות בשכבה. מה , כולן צבועות ויפות נפש ומתנהגות כאילו הדברים מתנהלים בשבילן על מי מנוחות. יפות שלי , צאו מהסרט שלהיות יפות ומקובלות זה לא הכול בחיים. אני אומרת לכן את זה בגלל שיש לי ניסיון חיים יותר טוב משלכן.