מאוחר מדי. פרק 3

"בוקר טוב אן, קומי" אמה העירה אותה ב7:00 בבוקר. היא ישנה אולי חמש דקות כל הלילה. היא לא הצליחה להירדם. היא חשבה על האונס שעברה לילה קודם.

"אני לא מרגישה טוב, כואבת לי הבטן" שיקרה.
"טוב אם כואב אז כואב. תשארי היום בבית" הפטירה.
"תודה" אמרה אסירת תודה.

"זה לא קרה, זה לא קרה".
"זה קרה, ובעוד איך"
הקולות בראשה השתוללו. היא הרגישה נורא.
כל היום היא שכבה במיטתה ובכתה.
בכתה על איך שגבר זר ודוחה נגע כך בגופה, נכנס לתוכה וברח.

"ליאם". היא שכחה לגמרי מליאם שליווה אותה אתמול. ליאם שראה אותה חצי ערומה. שיט.
היא לא יכלה לשאת את הבושה שהוא ידע על האונס שעברה.

קשה היה לה לקרוא לזה אונס.
היא ניסתה להדחיק. היא התביישה והרגישה אשמה.
"לא היית צריכה ללבוש את השמלה הקצרה הזאת אתמול" אמרו לה הקולות בראשה.

בשעה 10:00 הופיע השם ליאם על צג הפלאפון.
"לעזאזל" סיננה לעצמה.
"הלו?" היא ניסתה להישמע כאילו היא בסדר.
"היי, אן? רציתי לוודא שהכול בסדר. שמתי לב שלא הגעת".
הוא שם לב.
"היי ליאם, לא הגעתי כי אני לא כל כך מעכלת" קולה נהיה חנוק "וסליחה שזה נפל עליך, זה לא קשור אליך בכלל". דמעה נזלה על לחייה. כל פניה היו כבר נפוחות ואדומות מבכייה.
"לא, מה פתאום נפל עליי? תקשיבי את חייבת לדווח על האיש הזה".
שתיקה.
"אן? את שם?"
"אה..כן מה אמרת? אה..אני חייבת לנתק. סליחה ותודה על ההתעניינות".

היא נשענה על הקיר והצמידה את ידיה על פניה.
יבבות יצאו מפיה.
"אני לא יכולה לדווח עליו. הוא..הוא איים עלי" לחשה לעצמה.

היא הייתה חייבת להירגע. היו לה שתי חפיסות סיגריות שהחביאה בחדרה. היא לקחה חפיסה אחת ועישנה סיגריה. היא שאפה, היא הרגישה שזה מרגיע אותה. היא עישנה כמעט חפיסה שלמה.
"אסור שאמא שאמא תדע" חשבה לעצמה.

לפתע נפל לה האסימון.
"ואם הוא הכניס אותי להריון?" היא הרגישה כאילו עולמה חרב עליה שוב פעם.

הייתה לה בדיקת הריון במגירה בחדרה.
התוצאות היו שליליות. היא לא בהריון.
"לפחות זה" חשבה לעצמה.

היא לא ידעה איך היא עומדת לחזור להסתובב ברחובות.
היא החלה לפחד מאנשים, מגברים. היא פחדה לראות את האנס.

"אני חייבת לשכוח. חייבת" חשבה לעצמה.
"מחר אני אלך לבית הספר" לחשה לעצמה.
שיט. ליאם יהיה שם. אני לא רוצה לפגוש אותו. לא עכשיו.

ובמחשבות אלו נרדמה לשנת הלילה.