אביטלו'ש 3- פרק הבכורה

שיאל כרע ברך בפני אביטל שישבה על הנדנדה. אביטל הרימה לעברו
את עיניה התכולות , שהעצב העמוק טבע את חותמו בהן. שנתיים וחצי
אחרי שהיא איבדה את אהבת חייה, חורש ועדיין דמותו אצורה בתוכה.
איך זה לא יאמן אחרי שנתיים קשות שבהן אביטל לא חזרה לאהוב ,
היא עומדת מול קונפליקט רציני שבה היא מוצאת את עצמה לגמרי
מאוהבת בשיאל , הבחור החדש שבא במקומו של חורש. והיא אינה
יודעת איך תוכל לשכוח את חורש , חורש היה בשבילה עולם ומלאו.
איך היא תוכל לשכוח אותו כדי שהיא תהיה עם שיאל. ולא נראה לה
שהיא תוכל להשלים עם האובדן ההוא כשאיבדה את חורש.
יש לה עדיין תמונה אחת שהיא ככל הנראה לא יכולה למחות
ממחשבותיה : פרצופה הכעוס של עונג הקטנה כשהיא באה לבשר לה
ולאחיה על שאחיה חורש נפטר.
" אביטל , יש משהו שאני צריך להתוודות בפניך , ניסיתי לשכוח
אותך אבל בחיי שלא הצלחתי והאמת , שאני אוהב אותך!" שיאל לא
היה יכול להתאפק יותר , הוא שמר את האהבה העמוקה שהוא חש כלפיה
במשך שנתיים שלמות.
" מה??? אתה.. אוהב.. אותי?!" עכשיו היה תורה לגמגם.
" כן , אני אוהב אותך. הסתובבתי עם האהבה העמוקה הזאת במשך
שנתיים שלמות. וניסיתי לשכוח אותך אבל לא הצלחתי. מצטער ,
אביטל! אך אני לא מסוגל עוד לשמור את זה בבטן." הצהיר שיאל.
" גם אני לא מסוגלת עוד. קשה לי להתוודות בפניך שגם אני לגמרי
מאוהבת בך והאמת שאני אוהבת אותך . כן שיאל, למרות שחורש נמצא
בכל פינה בתוך ליבי. ניסיתי לשכוח אותך אך לא יכולתי." הצהירה
אביטל.
" אביטל , את רוצה להיות החברה שלי?" שאל שיאל בהתרגשות , הוא
הניח את כף ידו בידה.
" שיאל אני.. מה שאלת? אם אני רוצה להיות החברה שלך? אני עדיין
חושבת על חורש ולא רוצה לבגוד בזיכרונו, למרות זאת אני אוהבת
אותך . ואני רוצה להיות החברה שלך!" הסכימה אביטל.
" אני שמח שהסכמת . בינתיים נשמור בסוד שאנחנו ביחד , שאף אחד
לא ידע שאת החברה שלי. ואני אדבר איתך בהמשך היום , אביטלו'ש."
אמר וחייך.
" שיאל , אני אוהבת אותך באמת , לא נגיד לילדים כי הם עדיין
באבל על אחיהם הבכור. מסכנה עונג , איך היא סבלה באותו הזמן
כשבישרתי לה על מותו של אחיה , היית צריך לראות את התגובה שלה
, זה היה נורא." אמרה אביטל בעצב.
שיאל התקרב אליה ונשק לשפתיה. אביטל הספיקה להחזיר לו חיוך .
" שלא יראו אותנו ביחד." הוסיפה אביטל לדאוג. שיאל סימן לה שלא
תדאג והלך לעבר הכניסה לבית.
כשאביטל נכנסה בחזרה לבית , היא ראתה את עונג רצה לקראתה ,היא
בכתה ומחתה את דמעותיה בגב ידה.
" עונג , מתוקה שלי, מה קרה לך שאת בוכה?" שאלה בחום והרימה
אותה בזרועותיה.
" היה לי סיוט! אביטל! חלמתי שמישהו יורה בך ואז הוא בורח, אני
פוחדת שיקרה לך משהו אביטל! מספיק שאיבדתי גם את אמא ואימא שלי
וגם את אחי הבכור חורש , אני לא רוצה לאבד גם אותך." הוסיפה
עונג לבכות.
" די , עונג! לא יקרה לי שום דבר אני מבטיחה לך טוב מתוקה? אל
תדאגי לי אני אדע לשמור על עצמי . " הבטיחה אביטל.
" ברצינות? אני לא רוצה שהסיוט שלי יהפוך למציאות , אחרי מותו
של אחי הבכור נהיית יותר חשובה בשבילי מתמיד ואני לא רוצה
שיקרה לך שום דבר רע. " אמרה עונג בעצב. אביטל ליטפה קלות את
שערותיה .
" ולא יקרה לי שום דבר רע , תירגעי חמודה , הכול יהיה בסדר כל
עוד אני איתך לא תפחדי יותר." קראה בקול מרגיע. עונג הקטנה
התנחמה שיש לה את אביטל.
" אביטל , אני הכי אוהבת אותך שבעולם . וגם אם אחי הבכור חורש
מת , אני לא אוותר עלייך לעולם. את האישה הכי טובה שהכרתי בכל
ימי חיי. ולא משנה לי מה יגידו כולם לא אשנה את דעתי עלייך אף
פעם." אמרה עונג והביטה באביטל ביתר חיבה.
" אוי עונג! כמה שאני אוהבת אותך! זה לא יאמן את גם הכי צעירה
אבל בוגרת לחלוטין. מאיפה הבגרות הזאת צצה לה פתאום ? אה ,
תגידי לי?" התפעלה אביטל לטובה.
"אהממ, לא יודעת. האמת אולי כי עברתי שתי מכות בחיי , להם
הייתי קוראת " מכות מאהבה" שזה מאת השם. השם נתן והשם לקח יהי
שם השם מבורך. גם חורש וגם אבא ואימא בבת אחת. אובדן כפול
ומוכפל. קשה לי לחשוב על זה ביומיום ." אמרה עונג בהרהור.
" בהחלט קשה. אני מתפלאת איך התבגרת מאוד מאז מותו של חורש.
יותר מדי מהר. בלי לשים לב , צמחת בין לילה ואת נעשית יותר יפה
מיום ליום ואת מזכירה לי מאוד את חורש. " אמרה אביטל והעלתה
חיוך מסנוור על פניה.
" מה?!! אני באמת מזכירה לך את חורש? אוח, איך אני מתגעגעת
אליו , את לא יודעת כמה. אני עוד מעט אהיה בת ארבע. בלעדיו ,
אני אחגוג את היום הולדת שלי! וואי , הספקתי לשכוח איך הוא היה
נראה." אמרה עונג והתחילה לבכות שוב.
" מה קרה לך , עונג! למה את בוכה עכשיו? די , מתוקה שלי! אני
יודעת שקשה לך בלעדי אחיך חורש. גם אני חושבת עליו כל הזמן.
איך הזמן טס ועובר ומשאיר את חותמו בנו. " ניסתה אביטל לנחם את
עונג השבורה.
" אני לא יכולה לשכוח את חורש , הוא דאג לי והוא טיפל בי כי
ההורים שלנו נהרגו . והוא היה צריך למלא את מקומם כי לא היה
מישהו אחר שיטפל בנו. הוא טיפל בנו! ועכשיו , עכשיו הוא מת,
חורש אחי הבכור איננו." הוסיפה עונג בצער ואביטל חיבקה אותה
שוב.
אביטל נאנחה אנחה עמוקה וארוכה, איזה עצב!!