אביטלו'ש- פרק 19

" מה , למה??" שאל את עצמו תמיר בצער. " למה זה היה צריך להיות
ככה? אביטל , אני לא אוהב שמשקרים לי , ועכשיו תני לי לארגן את
הדברים כי אני נוסע ולא אחזור. מפני ששניכם שקרתם לי, אני לא
רוצה לדבר איתך." כעס והוציא את שניהם מחדרו , תמיר טרק את
הדלת אחריו.
" תמיר , תפתח לי בבקשה. בבקשה ממך אני מתחננת אנו צריכים
לדבר!" חורש התקדם לדרכו ואביטל התעקשה ודפקה על הדלת.
" בשביל מה את רוצה שנדבר? אני אורז את התיק ונוסע למלון קרוב
לפה. אז אל תעקבי אחריי כי אני רוצה להיות לבד , עם עצמי!"
התעקש תמיר .
" תמיר בשביל מה לך למהר? לאן אתה דוהר? אני לא מבינה! תפסיק
להתנהג כמו ילד ובוא נדבר כי אני צריכה להמשיך לעבוד." הוסיפה
אביטל בנחישות.
" אני לא דוהר לשום מקום , אני לא רוצה לדבר איתך ולא עם חורש.
התנהגתם איתי כמו שמתנהגים עם ילד קטן. עכשיו הבנתי שהאדם
האחרון שאני רוצה לשמור איתו על קשר זה איתך." אמר תמיר בכעס.

" תמיר, תבין! טעיתי אני מבינה את הכעס שבקולך . אם אתה לא
רוצה לדבר איתי אני לא יכולה להכריח אותך בכוח. ניסיתי להיות
החברה שלך אבל ממש לא הצלחתי לשכוח את חורש. אני מצטערת ומבקשת
סליחה!" ניסתה אביטל לפייס את תמיר , היא שמעה אותו פורץ בבכי
תמרורים וליבה נשבר בתוכה.
" אביטל , אני אוהב אותך , אני עדיין אוהב אותך. אבל שיקרת לי
והשלת אותי. מה שמביא אותי לידי ההחלטה שכדאי לסיים את הקשר
בינינו. חשבתי שאת בחורה טובה , שאפשר לסמוך עליך בעיניים
עצומות. את מהסוג של הבנות שאני לא אצא איתן אף פעם. " אמר
תמיר והתמלא בשנאה עזה כלפיי אביטל.
" תמיר , כואב לי לשמוע אותך אומר לי שאתה שונא אותי , תאמין
שהייתי עושה כל שביכולתי לנסות לאהוב אותך אבל לא הצלחתי. באמת
שניסיתי, ניסיתי להיות איתך למרות שחורש הוא אהבתי האמיתית.
חורש אז לא הסתכל עליי ולא הבין אותי הוא חשב שמותר לו להתנהג
איתי בצורה רעה. " אמרה אביטל בהרהור, אך תמיר לא רצה לשמוע
אותה מדברת על חורש.
" אביטל , אם היה לך כל כך אכפת ממני! למה התנהגתם איתי כמו
שמתנהגים אל ילד בן שבע? את מוכנה להסביר לי , או שתגידי שלא
נעים לך לדבר על הנושא הזה? אני דורש ממך תשובות ברורות
ומספקות. " הוא הרים את קולו עליה. אביטל נפגעה והלכה לדרכה
שבורת לב.
היא עלתה במדרגות לאט לאט, והיא הלכה בשקט כדי לא להעיר את כל
הבית. היא נפגעה ממנו מאוד. חורש התקדם לעבר חדרה אף הוא,
ובדיוק כשעיניהם נפגשו , היא התחילה לפרוץ בבכי.
" אביטל , למה את בוכה? אני לא מבין אותך . הרי דיברנו עם תמיר
והכול בסדר. מה הוא אמר לך? על מה עוד דיברתם שם בחדר? " הוא
התקרב אליה וניסה לנחמה. אביטל לא הצליחה להתגבר על שנפגעה
מתמיר.
" תמיר הטיח בפניי שהוא שונא אותי , והוא צודק. התנהגנו איתו
כמו שמתנהגים עם ילד. וזה לא היה בסדר. הוא רוצה לעזוב מיד את
הבית. אני מסכימה עם מה שהוא אומר. " אמרה אביטל והפסיקה לבכות
מעט, חורש חיבק אותה ונשק לה למצחה.
תמיר הניח את בגדיו במזוודה וירד למטה . השעה היתה רבע לשלוש
לפנות בוקר. בלי הכנה מוקדמת , הוא פתח את דלת הכניסה ויצא את
הבית. אביטל רצה בעקבותיו לבחוץ ועמדה למולו , תמיר הביט בה
בחצי אהבה ובחצי שנאה , מתנדנד בין אהבה לשנאה.
" אני לא כועסת עלייך , אני רק מבקשת ממך לא למהר לעשות טעות .
אולי תחשוב טיפה לפני שאתה הולך ועוזב את הבית. למה לך לדהור?
תראה , אני מצטערת על מה שעשיתי , נראה שאתה מתעקש לכעוס עליי
וזה לא יעזור." הטיחה אביטל בפניו.
" אולי לך זה לא ייעזור , אמרתי בפנייך בדיוק מה שאני חושב
עלייך. ואני עוזב, רק מפני שהדברים בינינו נקטעו. אביטל , את
יודעת מה רציתי ? רציתי להגיד לחורש שאני אוהב אותך ולהיות
איתך אחת ולתמיד , את באת והרסת את כל מה שבניתי. ורציתי שתהיי
החברה שלי מפני שהייתי מאוהב בך. זה לא עזר , כי כל הזמן הזה
בעצם היית מאוהבת במישהו אחר וחשבתי לרגע שאת אוהבת אותי
כשבעצם לא אהבת וסתם סנוורתי על ידייך." אמר תמיר. אוי העיניים
התכולות האלה שלה מהלכות אותי כמשוגע. תמיר חשב. הייתי מת לבקש
את ידה ושנתחתן. אז באה המציאות וטפחה על גבו , היא שיקרה לך
איך אתה תהיה עם תהיה עם מישהי ששיקרה לך וגרמה לך להאמין שהיא
תתאהב בך מתישהו.
ברגע שהדלת נסגרה ותמיר עזב את הבית. אביטל התחילה לפרוץ שוב
בבכי. רק הפעם שהיא באמת הצטערה שלא ניסתה להתאהב בתמיר.
והאשימה את עצמה על שפגעה בו בלי כוונה , אבל הדמעות לא פסקו
מלרדת. היא עלתה למעלה לחדרה. עיניה היו אדומות מחוסר שינה ,
היא עלתה על מיטתה ואחרי שתי דקות היא נרדמה.
איך נתת לו לעזוב את הבית? מחשבות ליבה לא נתנו לה מנוח, מה
תגיד לחורש? האם תספר לו שתמיר עזב את הבית כשגילה שלמעשה
אביטל היתה מאוהבת בחורש ולא בו? היא לא ידעה מה לעשות כי היא
לא ידעה שתמיר באמת יעזוב את הבית והלך לו בגלל שהוא גילה
שחורש והיא ביחד. תמיר לא רצה לסלוח לה על כך שהיא שיקרה לו.
וזה באמת אשמתה כי תמיר פגוע ועצוב בגללה .
תמיר ישב במכונית בעוד הוא מנסה לעכל את הבשורה על אביטל
וחורש. הוא לא האמין שהם סיימו את הקשר , הוא עדיין אוהב
אותה.
הוא אהב אותה והוא עזב את הבית מבלי להיפרד מאחיו . הוא נסע
למלון שם הוא שכר חדר לשבוע. תמר לא האמין שבלי אביטל הוא הולך
לגור לבדו בחדר במלון. ולמרות שהם לא זוג , הוא מרבה לחשוב
עליה ועדיין מאוהב בה כי הוא רצה שהיא תהיה החברה שלו ותלמד
לאהוב אותו עם הזמן. אך הוא טעה, כשחשב שאביטל אהבה אותו
כשבעצם חשבה על אחר.
" יש אפשרות שניסע יותר מהר? אני לא רוצה להתעכב!" זירז תמיר
את הנהג. הנהג נענה לבקשתו והתחיל לנסוע בשיא המהירות.
" למה לך לדהור? הרי יש לך את כל היום לפנייך. אם תתעכב כמה
דקות לא יקרה כלום. אנחנו בדרך לעיר , נכון? אני מקווה שאני לא
נופל על אוזן ערלה או משהו כזה." אמר הנהג ולא הבין את תמיר.
הוא הפנט את מבטו לעבר עיני הים הגדולות של תמיר.
" אני דוהר כי מישהי שברה לי את הלב או יותר נכון גרמה לי
להאמין שלכאורה היא אוהבת אותי. אני עדיין אוהב אותה. ולמרות
זאת , אין שליטה על הלב. זה מה שאני מרגיש אליה. אני מתנדנד
בין שנאה לאהבה." אמר תמיר ברגש.
הנהג הביט בו ולא אמר דבר.