המקום שאין דומה לו ואין לו תחליף

המקום בו גדלתי. המקום שאני מכירה מאז הנשימה הראשונה שנשמתי והצרחה שהגיעה מייד אחריה. המקום אותו ראיתי והלכתי כבר שנים. המקום בו חיים האנשים להם אכפת אם אחיה או אמות. המקום בו נקברו החלקים מלבי שנקרעו ממני בטרם עת. המקום בו למדתי את דרכי העולם ובני האדם ששולטים בו. המקום עליו אני אגן בחירוף נפש. המקום שאליו אני מאושרת לחזור מהמקומות המופלאים ביותר. המקום בו אני מתכננת את עתידי. המקום בו אני בוכה החוצה בהדרגה את הרעל שירקו עליי. המקום בו פגשתי את האנשים שעוזרים לי להמשיך ולזרוח. המקום בו נפלתי לאט לעפר ובו אני עוד אקום. המקום של השפה האהובה עליי, שמאפשרת לי לשלוח רגשות והגיגים לאוויר בקרניים שזוהרות בכל צבעי הקשת. המקום שאני יודעת איך לשרוד בו. המקום בו נאלצתי להלחם ולמדתי לצחוק שוב. המקום בו חיים האנשים שאני אוהבת יותר מכל, שמפליאים אותי ומרימים אותי, ומזכירים לי למה אני לעולם לא אוכל להרשות לגביש ליפול לקרקע ולהתנפץ, ועליי להיאחז בו בעודו באוויר בכל הכח. המקום שלעד יעלה חיוך על פניי, ודרכו אני ארצה ללמד את העולם לאנשים הקטנים שימשיכו את דרכי.
המקום שעליו אף פעם לא אוותר.