~סיפורי ערסים שון ולירון פרק 27~
" סיימת לארוז?"שאל אבי .
"כן"עניתי וגררתי את המזוודה אל המזוודה של הורי.
"אני יורדת למטה"אמרתי להם.
"אנחנו עוד מעט נוסעים לקניון ומשם ישר הביתה"הסביר.
"תתקשרו שתהיו למטה. אני אבוא"אמרתי ויצאתי.
משום מה אדם התעקש שניפגש.
אני כל כך מחכה כבר לחזור מחר ולגלות מה היה אתמול במסיבה.
אדם מזכיר באופן מושלם את שון.
אני מתגעגעת אליו ,לריח שלו,למגע החם שלו,לכל מה שקשור אליו.
והלוואי שהכל היה בסדר איתנו!
"היי אדם"אמרתי שבאתי לבריכה.
"היי מאמי"אמר וחיבק אותי.
כן הוא היה טיפה רטוב.
"אדם רוי מציק ליי"באה ילדה קטנה בלונדינית בעלת עיניים ירוקות הדומה באופן מושלם לאדם.
"רוי תעזוב אותה"צעק לעבר ילד במים.
"אני יכולה סוכריה?"שאלה בפנים חמודות.
"הייי את חברה של אדם?"שאלה והביטה בי בעיניי שקד.
"היא לא חברה שלי"ענה לה בחיוך ונתן לה סוכריה.
"אנחנו..אנחנו לא חברים"ענתי לה בחיוך מבויש.
"היא יפה לך עליה!"ניסתה ללחוש לאדם ללא הצלחה.
שנינו צחקנו.
"ביי אדם אני חוזרת למים. ביי חברה של אדם"אמרה וברחה למים.
"איזה מתוקהה"אמרתי.
"היא ורוי..שניהם הכל בשבילי"ענה וחייך.
"אוי כמעט שכחתי"אמר והתחיל לחפש משהו.
"מה אתה מחפש?"שאלתי.
"את זה"אמר והגיש לי שקית קטנה.
פתחתי אותה ומצאתי שם 2 צמידים לרגל!
"וואו אדם"אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
"אהבת?"שאל בחיוך.
"ברור..הם מושלמים"עניתי והבטתי בהם.
לפתע צילצל הפלאפון שלי.
"כן אמא..אתם למטה?..סבבה אני באה..ביי.."
"את חייבת ללכת"אמר.
"כן..אדם היה לי הכי כיף איתך ואני מחכה כבר ליום רביעי.תודה על הכל"אמרתי וחיבקתי אותו.
"בכיף יפה שלי"אמר.
"ביי אדם"אמרתי והלכתי משם.
הוריי כבר היו באוטו ואני ניצלתי את הנסיעה לקניון כדי לדבר עם שיר.
*
" אוי שתוק כבר"כיביתי תשעון בבוקר.
התחלתי להתארגן לבצפר.
לבשתי את הג'ינס החדש שקניתי עם חולצת בצפר לבנה.
נעלתי את הסטן סמית שקניתי אתמול הקניון והתאפרתי.
"בוקר טוב אמא"ירדתי למטה.
" יפהשלי אני יוצאת.צריכה הסעה?"שאלה וקמה.
"אוו כן" קראתי ויצאתי לרכב.
"ביי אמא" קראתי ויצאתי.
נכנסתי לבצפר ועליתי ישר לכיתה.
"חייםשלייי" קפצתי על שיר.
"יואו התגעגעתי אלייך כלבהה" חיבקה אותי.
"בוקר טוב כיתה.נא לשבת" נכנסה המורה והשמחה נעצרה.
אני ושיר הלכנו לאחור והתיישבנו.
"נו מתי הוא בא" שאלה.
"יום רביעי הוא כבר בא ללמוד.עזבי את זה רגע מה היה במסיבה" שאלתי.
"אה היה משעמם" אמרה בהתחמקות וקישקשה במחברת.
"נו שיר"דחקתי בה.
" אוףף.אל תתעצבני.עומר ושון רבו מכות"אמרה.
"מה שונה מכל יום" אמרתי ביאוש.
"בגללך.שניהם שתו מלא.עומר לקח את זה קשה למרות שזה לא נראה" אמרה והמשיכה.
"שון ניגש אליו,העיף לו סיגריה מהיד וצעק שהוא בן זונה שבגד בך ועומר צעק עליו שהוא החרא בסיפור.התחיל מכות ותוך כדי צעקות עומר פלט שהוא אוהב אותך" אמרה.
ברגע זה העצבים עלו.
רציתי לפוצץ משהו.
רציתי ששניהם יעלמו.
שניהם פגעו בי,שניהם מתעלקים עליי.
קמתי מהכיסא והתקדמתי לדלת.
שיר והמורה גלית צעקו את שמי מספר פעמים אך ראיתי שחור.
לא עיניין אותי כלום!
הלכתי למחששה.שון בטוח שם.
הוא ישב שם לבד.מעשן.
לצידו קופסת מלברו לייט ובצד השני בדלי סיגריות חצי חיים טריים.
"חתיכת בן זונה!באיזה פאקינג זכות אתה מתערב?תפסיק להרוס לי הכלל.
הרסת את הדבר היפה שהיה ביננו,הרסת לי ולעומר.צא לי מהחיים כבר " צעקתי.
הוא היה המום.
הוא קם והחל להתקדם אליי.
הלכתי מספר צעדים ונצמדתי לקיר.
הוא תפס אותי מהגרון.
"תקשיבי לי טוב חתיכת קטינה משוגעת!לא הפרדתי בינכם.את יכלת להעיף אותי כמו שאת יודעת לעשות יפה מאוד!דבר שני את בחרת לא להאמין לי תמודדי לבד אני לא רוצה ממך כלום" אמר .
לא הפריע לי כלום.
לא הפריע לי שהסיגריה שלו כמעט שורפת לי תחיים.
לא הפריע לי שהוא כמעט חונק אותי.
"אז מה אתה רוצה?למה אתה מתערב?למה הרבצת לו?" דחפתי אותי ממני.
הוא שתק-אני שתקתי.
הוא הביט בי-אני הבטתי בו.
הרגשתי שהכל נעלם.
כל הכעס,הזעם,העצב..הכל!
הרגשתי שהכל בסדר ושרק שנינו פה.
"אין לך מה להגיד?בדיוק מה שחשבתי.חתיכת אידיוט את תתקרב אליי.והפעם לתמיד!"צעקתי והלכתי משם בסערה.
עכשיו עומר.
המטרה לגלות אם זה נכון.
אם הוא עדיין אוהב אותי..
תגובות (3)
מעלףףףףףףף תמשיכי. ולדעתי הסיפור ברמה שהוא צריך להיות הרי הם בתיכון ולדעתי זה ממש מתאים ????????.
שון מה אתה חונק אותה מההה איזה זבל
אמן שאדם יבוא והיה איתה ושניהם יקנאו אמן זה יהיה טוב
תמשיכי
פרק יפה והוא לדעתי ברמה המתאימה