יום יבוא

יום יבוא. יום יבוא ולא נזכור את היום הזה.
יום יבוא והיום הזה יעלם.
אז מה הטעם לחיות את החיים, יום אחר יום בידיעה שהכל ישכח בסופו של דבר?
נזכור את הנשיקה הראשונה, הבגרויות, הצעת הנישואין, הילד הראשון, היציאה לפנסיה.
את כל אלו נזכור.
אבל מה עם החולצה שקניתי בשבוע שעבר? מה עם המאה שקיבלתי באנגלית?
מה עם הריב שרבתי עם החבר הכי טוב שלי?
כרגע כל זה נראה לי העולם.
כל כך לא פרופורציונלי.
כל כך לא מאוזן.
יום יבוא. יום יבוא ולא נזכור את היום הזה.
יום יבוא והיום הזה יעלם.
אז מה הטעם, לחיות את החיים, יום אחר יום,
בידיעה שהכל ישכח בסופו של דבר?