אנשי המראה פרק ט'

פרק ט'
הם ראו את יצורי כלאיים מסתערים על האנשים של הכפר שעמדו במעגל מרוכז מנסים להגן על עצמם עם חרבות ומקלות עם ייאוש בעיניים.
מייק התעשת ראשון ותפס פיקוד הוא אמר:"ג'וש תקים חומות הגנה של אבן מסביב למעגל האנשים, ג'סי תכבי את השרפות, לילי את איתי נעיף את המוטציות האלה בחזרה לאיפה שבאו"
ג'וש מיהר והקים חומת הגנה מאבן מסביב למעגל שיצרה קובית אבן ענקית היצורים הכו והכו מנסים לשבור את החומה, ג'סי התחילה לכבות את שרפת הענק ובמקביל מפילה כמה מהיצורים עם חיוך על הפנים, לילי ומייק איחדו כוחות סילון האש חוזק והתערבב עם סילון הרוח והצליחו להשמיד יצור אחר יצור, ג'וש הצטרף גם הוא לכד יצור בכיפת אבן ומחץ אותו, ג'סי הפילה גשם מהשמיים שכיבה את השרפה ואף היא הצטרפה אליהם.
במקביל המשיכו לצאת מהפתח שנבלע בתוך השרפה עוד ועוד יצורים משונים, שנראה כאילו יצאו מגיהינום.
לאחר לחימה ממושכת שנמשכה כשעתיים נחל היצורים נפסק, ג'סי הרגה את היצור האחרון, היא הסתכלה מסביבה וראתה את לילי עוזרת לג'וש לעמוד שניהם התמלאו בפיח ודם מעורבב אך לא נראים בסכנה, ג'וש ולילי ניגשו לשחרר את האנשים הם הודו להם וחיבקו אותם כולם נרגשים ומפוחדים, לילי אמרה: "הכול בסדר אין לכם מה לדאוג".
היא ראתה את מייק מתחיל לחזור מצורתו הזאבית דם יוצא משיניו ומזה מה שתקוע לו בבטן, היא התקרבה אליו במהירות, עוזרת לו למקום, כשההשתנות נגמרה והוא חזר לדמות אדם היא ראתה שזה יתד שתקוע לו בחזה, היא צעקה לאחרים:
"לילי, ג'וש בואו, מייק נפצע" הם רצו לכיוונה, היא הסתכלה לכיוון של מייק וראתה שהעיניים שלו נעצמו והוא לבן, הם הגיעו אליה ואמרו
"מה קרה לו?"
"אני לא יודעת, הוא היה עם החליפה כמונו, הוא לא היה אמור להיפצע ככה" היא צעקה אבל לא היה אכפת לה
ג'וש התכופף ואמר: "הוא מאבד דם צריך לקחת אותו לקוסם עכשיו"
"אני אקח אותו" אמרה לילי היא הרימה אותו ואותם במשב רוח ועפה איתם במהירות מדהימה, היא יצרה מסביבו בועת אוויר שתגן עליו, בינתיים ג'וש ניסה להספיג את הדם שניגר וג'סי דיברה אליו ושמרה שהוא לא יירדם.
כשהגיעו לבית מייק כבר לא זז, הדופק שלו היה כל כך חלש שהם בקושי שמעו אותו, הם הובילו אותו מהר לסלון,ג'וש רץ לקרוא לקוסם.
הקוסם הגיע ומייד ניגש למייק, הוא אמר שמצבו לא טוב, הוא איבד הרבה דם אבל הוא יהיה בסדר. הוא הניח את ידו על הבטן של מייק ולחש משהו שהם לא הצליחו לשמוע לאט לאט היתד יצאה מהמקום, הפצע התחיל לעלות ארוכה, הקוסם אמר: "זה הכי טוב שאני יכול לעשות בינתיים בלי לפגוע בו עוד, שימוש מופרז בקסם על בן אדם יכול לפגוע במקום להועיל" הוא הסתכל על מייק הוא היה מכוסה בזיעה אך לפחות נראה שליו, אחרי הצרחות שזעק בזמן הריפוי.
הוא הסתכל על כולם הם היו מלאים בפצעים שטחיים שהגירו דם, הוא אמר להם:
"עשיתם עבודה טובה הצלתם את הכפר מהשמדה, והצלחתם להישאר בחיים" הוא חייך אליהם
"אבל מה עם מייק הוא יהיה בסדר" שאלה ג'סי לא מצליחה להסתיר את הדאגה שבקולה
"כן, בזכות כוחות הזאב שלו הוא מצליח להתרפות מהר יותר מכל אדם רגיל, אך הוא ספג מכה רצינית וייקח לו שבועיים שלוש לחזור לכוחו הרגיל.
בינתיים אני רוצה שכולכם תלכו לחדריכם ותתנקו, ותירגעו עבר עליכם יום עמוס ניפגש בארוחת הערב" הוא הוסיף לאחר שראה את ג'סי מתחילה לדבר "לאחר ארוחת הערב אנחנו נמשיך לדבר על ההשפעות של יום זה, אתם זקוקים למנוחה, גשו אני אשב ליד מייק עד שתחזרו"
"בואי ג'סי" אמרה לילי ומשכה אותה מהחדר "הקוסם צודק אין משהו שאנחנו יכולים לעשות חוץ מלחכות", היא העיפה מבט אחרון במייק ועלתה למעלה, היא הורידה מהר את החליפה נכנסה למקלחת, התרחצה מהר מהר, יצאה לבשה את החליפה החדשה וירדה לסלון
"מה איתו?" היא ירדה מתנשפת
"הוא בסדר, זה היה מהיר" הוא חייך אליה, היא הסמיקה והורידה את הראש נמנעת מלהסתכל לו בעיניים, היא ניגשה לשבת ליד מייק מזיזה לו את השיער.
לאחר 5 דקות הגיע ג'וש ומיד אחריו לילי עם אותה שאלה בפיהם
"הוא בסדר, אני מניח שכולם רוצים לאכול פה ולא בחדר האוכל"
"כן" אמרו כאיש אחד.
"טוב" וכך נחתו על השולחן שבסלון 5 קופסאות של פיצה
"חשבתי שזה יתאים לאווירה שבבית, אין לכם מה לדאוג למייק הוא אמור להתעורר בעוד 10 דקות בערך, והוא יהיה רעב זאבים שמתרפים זקוקים להרבה אוכל, לכן אני ממליץ לכם להתחיל"
ג'סי הסתכלה אליהם וראתה שהם מסתכלים עליה לא יודעים אם לקחת או לא, היה קמה ממקומה ולקחה לה פיצה עם פטריות, לאחר מכן גם הם לקחו, אפילו הקוסם אכל
כשסיימו את המשולש הראשון מייק השמיעה קולות של אדם שמתעורר ולא מתלהב במיוחד להתעורר, הוא אמר: "מי דרס אותי?" אמר כשהוא מנסה להתרומם למצב של ישיבה וזה גרם לו להזעיף פנים.
כולם חיכו אליו "הגיע הזמן שתתעורר יפיפייה נרדמת" אמר ג'וש
הוא ניזכר שהוא נילחם עם האדם עם ראש השור כשמאחוריו הגיע אדם עם ראש זיקית וכשהסתובב אליו הוא תקע בו את היתד בבטן, כל מה שקרה לאחר מכן היה מטושטש
"איך הגעתי לכאן?, ניצחנו?"
"ברור שניצחנו היה לך ספק?" לילי אמרה לו בחיוך
"איך אתה מרגיש?" שאלה ג'סי
"זוועה, ואני מת מרעב, מה יש לאכול?"
ג'וש הניח עליו מגש פיצה ואמר לו בחיוך
"תתפרע"
"אני מרגיש שלא אכלתי שנים"
"זה מה שקורה אחרי שמתרפאים באמצעות קסם" אמר בלומיד בשלווה
"קסם?" שאל מייק
"כן"
"אבל כשאתה מרפא אותי חלק מהפצע עובר אליך, אתה בסדר?" שאל מייק בדאגה, הוא ידע שקסמי התרפאות של קוסמים נוטים לקחת את הפצע מהמטופל ולהעביר חלק ממנו לקוסם, לכן לא הרבו להשתמש בקסמים האלה.
"מה?" אמרו כולם בבת אחת, מפנים את המבט לקוסם
"למה לא אמרת לנו?"
"אני בסדר, קצת לא נוח לי, אל תשכחו שאני קוסם זקן וכוח הקסם שלי רחב, אין לכם מה לדאוג לי" אמר הקוסם בחיוך מרגיע. והוסיף:
"אני לא ריפאתי אותך לגמרי בזכות קסם בגלל ששימוש מוגזם בקסם הריפוי יכול לגרום להשמדה של הגוף, לכן ריפאתי אותך רק עד כמה שחשבתי שנחוץ, חוץ מזה בזכות הכוחות שלך כאיש זאב"
בקוסם כחכח בגרונו והוסיף: "הבעיה היחידה היא שברגע שאיש זאב מתרפא הוא אוכל כל מה שנקרע בדרכו, אני חושב שבקרה זה פיצה אחת היא רק מנת פתיחה", כולם הסתובבו אל מייק וראו אותו מעלים את המשולש האחרון של הפיצה מהמגש, כולם צחקו.
"מה פספסתי?" שאל מייק באמצע לעיסה כששמע את הצחוק של כולם
הם הסתכלו אחד על השני ואמרו כאיש אחד:
"כלום" וניסו לשמור על פרצוף חתום ללא הצלחה מרובה, מייק עיקם פרצוף ושלח אל הפרופסור מבט של תחינה ואמר: "אני לא מניח שאתה יכול לכשף לי בשר, אני קצת רעב" הוא שמע מהצד שהם חידשו את הצחוק שלהם לאחר שהוא שאל את השאלה, הוא כבר התחיל להתעצבן מזה שהוא מחמיץ פה משהו, ואמר: "מה עובר עליכם?"
"אל תתרגז, לאחר כל מה שעברתם לא יזיק לכם לצחוק קצת, וזה לא בעיה" אמר הקוסם, ובין רגע נחת על השולחן מגש של עוף שנראה כאילו הרגע יצא מהתנור, ומסביבו תפוחי אדמה קטנים.
"בתאבון" אמרו לו ביחד, והמשיכו לגחך
ככה הם העבירו את הערב, באווירה נונשלנטית, אחד יורד על השני, כולם במצב רוח טוב הם ניצחו בקרב הראשון שלהם, והפצוע הקשה היחידי לא מצליח להפסיק להתעצבן ולאכול, לפעמים זה קרה לו במקביל והתוצאה הייתה קולות שיעול בליווי התפיחות של ג'וש על גבו.

לאחר חצי שעה נשמע שוב האות,
"הינה זה מתחיל שוב" אמרה לילי בחיוך
"אולי התחמקת הפעם אבל פעם הבאה אתה בא" ג'וש אמר בחיוך למייק
הפעם שוגרו רק ג'וש, לילי, וג'סי.

לאחר 3 חודשים……….