סיפור חיי -פרק 4-

היום זהו היום האחרון לחופש הגדול. במהלך כל החופש הגדול אני ואליזבת, החברה הכי טובה שלי היינו בקשר והיינו נפגשות למסעדה לקניון או סתם להתארח אחת אצל השניה.
אליזבת היא איתי בשכבה, ובהפסקות אנחנו תמיד נפגשות כדי לדבר לצחוק או פשוט סתם לשמוע מוזיקה ולהתלונן על חיי הלימודים האלה. אם הייתם רואים אותה הייתם מסתנוורים מרוב היופי שלה תאמינו לי.
היא גבוה ורזה גופה חטוב ולא משנה מה היא תלבש הכל יעלה עליה מושלם. עורה בהיר ושערה חום-בולנדיני שטני כזה. עיניה הגדולות ירוקות ויפהייפיות, לפעמים אתה ממש יכול לצלול לתוכן. היא לא משוויצה על עצמה בכלל, ולפעמים אני חושבת שהיא לא מעריכה את עצמה מספיק. אבל אני תמיד אומרת לה שהיא מהממת כי זה נכון. כשהיא ואני מסתובבות אני יכולה לראות את המבטים של כמה מהבנים ננעלים עליה. היא ואני נורא אוהבות סרטי אימה, לצייר,להאזין למוזיקה טובה ועוד מליוני דברים.
במהלך החופש יצאתי גם לכייף עם כמה חברות שהכרתי דרך החוגים שהייתי בהם ועכשיו בקורסים הכרתי עוד כמה חברות. אבל בבית הספר אין לי בכלל חברות כי אני תמיד סגורה שם. אבל איכשהו הצלחתי להתפתח אל כמה חברים וחברות בקורס אומנות ועיצוב, ובקורס לימודי אופנה. וכך גם בחוגים שהייתי בגיל יותר צעיר. יצאנו למסיבות כל ערב עד שעות מאוחרות ושותים די הרבה. 'אמא' שלי סוזן, לא אהבה שאני אסתובב איתם והיא הייתה מענישה אותי. הייתי צורחת עליה כל מיני דברים כמו 'את לא אמא שלי אין לך זכות להחליט עלי!' וגם כמו 'מותר לי לכייף קצת לא? אחרי כל מה שעברתי בחיים שלי..ועכשיו את רוצה שהחיים שלי לא יהיו מהנים? אז אני מעדיפה להתאבד כאן ועכשיו וזה יהיה בגללך' . זה היה טיפשי מצדי לומר את המילים האלה.
זה לא מגיע לה. אחרי הכל מה היא עשתה כל השנים האלה? היא רק עזרה לי והיא אימצה אותי להיות בתה. ברגע שהבנתי את זה התחלתי להפסיק לצאת למסיבות או בכלל להיפגש עם אותם החבר'ה שנגררתי אחריהם. והיא שמחה מההחלטה הזו..ואני? כן..די התבאסתי, אבל שמחתי שעשיתי את הדבר הנכון ואוכל להיות איתה ולא לריב איתה יותר. כי היא באמת חשובה לי אני מרגישה איתה חיבור כלכך חזק שלפעמים אפילו שכחתי מי זו אמי הביולוגית. ונתניאל 'אבא' שלי היה תמיד נשאר ער בסלון מחכה שאגיע הביתה, לפעמים כשהייתי באה שתויה יותר מדי הוא היה לוקח אותי בידיו כשלצידו 'אמי' בוכה. הייתי מחייגת אליו ובוכה לו בפאלאפון על החיים שלי ועל הזיכרונות שרדפו אותי תמיד. והוא היה מדבר איתי לכל אורך הדרך עד שהוא בא לאסוף אותי. כאשר הבנתי שעשיתי טעות גדולה, ירדתי למטבח והתנצלתי בפניהם והבטחתי שיותר לא אשתה ולא אלך למסיבות כאלה.
"אלמה,את מוכנה? חסרים לנו עדיין כמה דברים לקנות לבית הספר!". 'אמי' צעקה, כדי שאשמע.
"כן,אני רק קושרת שרוכים!". השבתי אליה חזרה.קשרתי את השרוכים של נעלי ה'הולסטאר' לקחתי את הפאלאפון ואת רשימת הספרים וירדתי.
"סוף סוף! אתם הבנות, שנים לוקח לכן להתארגן". 'אבי' אמר בחיוך משעשע. אני ו'אמי' סוזן הבטנו אחת בשנייה וציחקקנו.
"טוב זזנו, הרקולס אנחנו עוד מעט נחזור". אמרתי, והתכופפתי לחבק את הרקולס,שעמד מולינו מקשקש בזנבו.
הגענו לקניון וקנינו את הספרים והמחברות שהיה כתוב ברשימת הציוד עם עוד כמה וכמה דברים לקלמרי. לאחר מכן הלכנו לחנות נעליים ובחרתי שני זוגות של נעלי ספורט ושני זוגות סנדלים וזוג אחד של נעלי 'הולסטאר'. לאחר מכן 'הוריי' אמרו לי שאני יכולה להסתובב בקניון מעט ושהם יקנו את החולצות בית ספר ועוד כמה דברים. 'אבי' נתניאל הביא לי 300 ש"ח והלך מחזיק בידה של סוזן. נעמדתי שם כמו פסל מרגישה לא בנוח שהוא מביא לי סכום כזה של כסף אחרי כל מה שהם ביזבזו עלי היום.לאחר כמה שניות שמעתי רטט בכיס. שלפתי את הפאלאפון מהכיס וקיבלתי הודעה מ'אבא' שלי. היה כתוב שם "אל תעמדי שם סתם ככה כמו פסל. לכי תהני ותקני לך כמה דברים שאת רוצה, זה מתנה ממני ומאמא שלך. אנחנו אוהבים אותך אלמה שלנו."
עיניי התמלאו בדמעות של שמחה. אני כלכך שמחה ומודה לחיים שנתנו לי הזדמנות נוספת להורים חדשים שנועדו להיות בשבילי. הנהנתי קלות וניגבתי את דמעותיי. הלכתי לקנות כמה דברים ונשאר לי המון עודף אז קניתי כמה מתנות להורים היקרים שלי. עם כל השקיות שהיו בידי הבטתי בהם בשמחה ומבלי לשים לב נתקלתי במישהו או יותר נכון במישהי. לקח לי כמה שניות לזהות מי זו.
"היי! שימי לב לאן את הולכת מה את עיוורת?" היא צרחה עלי. היא כלכך השתנתה..היא חימצנה את שיערה לבלונדיני, ואיפור חזק מרוח על פניה עיניה העייפות והקרות ננעלות על פני. בגדיה החושפים והקצרים לא מתאימים בכלל לגופה הגבוה והיפה. עמדתי שם בפליאה והיא צחקה.
"מה זה המבט הזה..רק אל תגידי לי שנתקלתי עכשיו בלסבית צעירה..מה קרה מותק מתפעלת מהיופי שנמצא מולך?, אם את רוצה שנלך לאנשהו זה יעלה לך כסף מותק".