תמיד ידעתי-פרק 1

ושוב , התעוררתי לבוקר חדש . 8 בבוקר .. קמתי , נזכרתי שהיום יש לי בגרות בתנך , אוף איך שחכתי ? שפשפתי את העיניים . שמעתי קול קורא לי : " קדימה שירן , תזדרזי אין זמן , קומי .
לא היה לי כוח לקום , ובכלל כל המחשבות האלה , כל בוקר , רק עלייך דין ..
אני צריכה להשלים עם זה שאתה כבר לא בחיי , שאני צריכה ללמוד לשחרר . אז קמתי אכלתי משהו קל , ושתיתי . וישר יצאתי לבית ספר .. בדרך ראיתי את דנה . חברה שלי , היא חיבקה ואמרה : " איך את מרגישה ? " אני ? שאלתי . " כן , אז מי ? שמעתי שהיית חולה " היא צחקה . " אה כן , סתם התקררות . אני סבבה " ..
" לא ממש נראה לי " . היא אמרה , מה קורה לך בזמן האחרון שירני ?  .. היא שאלה בקול שקט , ושתקתי . לא היה לי מה להגיד , לא ידעתי גם מה להגיד ..
שמה ? שזה בגלל דין ? אשכרה 3 שנים עברו מאז , וזה משפיע עליי כל יום מחדש . אני לא יכולה כבר . אני לא יכולה להגיד להם את זה , כי אפילו דנה , שהכי מבינה אותי בעולם , לא תבין את זה . זה פשוט לא מוסבר .
התקדמתי לכיתה , זרקתי את התיק על הכיסא וישבתי . פתחתי את הספר תנך .. והתכוננתי .
לאחר מכן , אחרי הבגרות בתנך , הייתי עייפה , הלכתי ללוקר  וראיתי פתק עליו , ובו רשום : " אנחנו צריכים לדבר " .תלשתי אותו , לא היה לי חשק לדבר עכשיו עם עוד קרציה . ופתאום מאוחרי נגעה בי יד קרה , ואמרה : " לא חבל ? "