נשיקה

פתיתי שלג שמנמנים עשו את דרכם סביבנו והרוח הייתה מקפיאת עצמות, אך הינה אנחנו היינו, עומדים על גג העולם ללא מעילים או בגדים חמים. כבר התכוונתי להציעה שניכנס פנימה אל הסלון המחומם היטב, אך לפני שהספקתי אפילו לפתוח את פי בשביל לדבר, היא עשתה משהו בלתי צפוי, היא נישקה אותי.
היא נישקה אותי ואני הייתי שלה, לעזאזל הייתי שלה הרבה לפני זה, הייתי שלה מהבדיחה המטומטמת הראשונה שלה.
הרגשתי את אפה הזעיר מתחכך בפני, ואת שיערה הכהה מדגדג את אפי ולא הייתי מוכן להיות בשום מקום אחר.
הידיים שלה עשו את דרכן מתחת לחולצתי ולמרות שאני קפאתי מקור לפני שנייה, אני מתחיל להרגיש כאילו אני עולה באש.
יכולתי להרגיש שהיא מכניסה את כל התסכול והבלבול שלה לתוך הנשיקה ההיא, ולמרות שהייתי רוצה שהמשמעות של הנשיקה הזו הייתה שונה, אני מוכן לקבל כל פיסת עצם שהיא תזרוק לעברי.
אני יודע שאני לא אמור לתת לה לעשות את זה, שאני אמור להפסיק את הנשיקה הזאת ולגרום לה להתמודד עם הבעיות שלה.
אבל לעזאזל עם זה, לעזאזל עם הכל, כל מה שאני רוצה, זה שהרגע הזה ימשך לנצח, הרגע בו הדבר היחיד שמתקיים, זה שנינו.