נשיקת אהבה ראשונה

עננים ורדרדים כתומים ואדומים תלויים בשמיים. השקיעה המרהיבה מטילה צללים ארוכים על האדמה.

באור הכתום ששוטף את העולם עומדות 2 דמויות. ראשם צמוד, שפתיהם נוגעות ומאחדות את ליבם בנגיעה הרכה והנעימה שנעשתה למספר שניות.

שפתיו דהויות כשפתיי מת, שפתיו הקרות שנוגעות בשפתיה הרכות, שפתיה האדומות כדם הכה קרוב לליבות שניהם.

המגע המהיר שפתיים בשפתיים נגמר והעיניים הוצלבו, עיניים שמביעות עצב, בלבול, שמחה. ידיו התקרבו אל גופה, קור ידיו גורם למותניה לעקצץ בהתרגשות, ידיו מושכות בעדינות והססנות את גופה לכיוונו ומחברות את צילהם לאחד. היא באיטיות מעלה את ידיה, תולה את זרועותיה העדינות על כתפיו.

זוג הצללים נע קלות מצד לצד, לאור השקיעה, עם הרוח הקלה שנישבה. הרוח מנשבת על גופם, חודרת לבפנים, מעיפה את כל המחשבות ומערבבת אותם בראשם. מחשבות על אהבה מבולבלת. מחשבות על כאבם הרב בשנה האחרונה, כאבים מפצעי הלב שהתאספו בחייהם הקצרים אך עמוסים בעינויי אהבה. מחשבות על השבועות האחרונים, שבועות התייצבות של אהבה צומחת, אהבה שצמחה לעץ ששורשיו ניזונים מהכאב המשותף ופירותיו גדלו מהתשוקה שנבלמה כל פעם מחדש. מחשבות על הפירות שנפלו עם זרעייהם וכעת היער שנוצר בתוך לבבותיהם מאחה את הלב בנשיקת אהבה ראשונה.