יער מסתורי 4
דילן
"דילן" צעק מישהו. מי זה עכשיו? הקול הזה חוזר על עצמו כל פעם מחדש.
"נו דילן תתעורר" הקול הידהד בין הקירות.
"אוקי אתה ביקשת את זה" אמר הקול. בלי אזהרה מישהו משך אותי מהאבן שישנתי עליה ונפלתי.
קמתי במהירות, כדי לראות מי בא לקרוא עליי תיגר. חשתי שמישהו מאחוריי. מבלי שום אזהרה התנפלתי לעברו והטחתי אותו על אבן המערה, תפסתי את שני ידיו והידקתי אותו לקיר.
"מה אתה עושה?" צעק הקול וזיהיתי שזה הקול של אחותי מאדי.
"מה אני עושה?!" התרתחתי מזעם.
"עזוב אותי נו" המשיכה המשיכה.
"את יודעת שהייתי עלול להרוג אותך?" אמרתי ושיחררתי אותה.
"מצטערת" היא אמרה והסתובבה לעברי בחצי חיוך. שילבתי את ידיי. "מה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"מה מה? יש לנו לימודים אתה לא זוכר?" אמרה מאדי.
"אוי נכון" אמרתי והוספתי "רגע את גם באה?" שאלתי
היא משכה בכתפיה וענתה: "כן".
"אבל חשבתי שאת לא סובלת להתנהג בנורמאליות" אמרתי עדיין מופתע.
"טוב חשבתי על זה קצת ובסוף הגעתי שכדאי לנסות" אמרה
"במשך שנה חשבת על זה וסוף כל סוף החלטת לשנה החדשה שאת מצטרפת? הגיע הזמן" אמרתי בציניות.
"אפרופו זמן אתה לא חושב שאתה מאחר לאנשהו?" אמרה.
"אוי כן" אמרתי. המזל הוא, שלא צריך להביא כלום רק להביא את עצמך. מאדי נופפה בשערה הבלונדיני והסתכלה עליי בעינייה הירוקות צהובות. היא ואני ממש לא דומים אחד לשנייה. בניגוד אליה לי יש שיער חום בהיר קצר, עיניי דבש. כן ממש הדבל הא?
יצאתי החוצה ומאדי בעקבותי.
יצאתי אל בוקר שטוף שמש והרגשתי את הרוח הקרירה כמו בכל בוקר שאני יוצא מהמערה.
"יש לי שאלה אם לא שמת לב לגבי המבט שלי ממקודם" אמרה.
"מה?" האצתי את צעדיי. מרוב שהלכתי מהר מאדי כבר הייתה צריכה לרוץ כדי להשיג אותי.
"למה אנחנו צריכים את כל הבולשיט הזה?" המשיכה לדבר כשהיא עברה לריצה קלה.
"למה את מתכוונת?" שאלתי
"את אורח החיים הכיביכול נורמאלי עד עכשיו לא הבנתי למה הרי אנחנו לא נורמאליים" אמרה מאדי נמרצות. האצתי את צעדיי עד כדי כך שלא הרגשתי שאני מתחיל לרוץ. כל פעם מחדש היא שואלת אותה שאלה וכל פעם מחדש אני עונה לה את אותה תשובה.
"אנחנו צריכים להכיר את עולם בני האדם" השבתי לה.
"אבל אנחנו אנשי זאב בשביל מה?" הרימה את קולה.
"אני אגיד לך בשביל מה" הגעתי סוף כל סוף לסוף השביל ופגשתי במייסון שכנראה שמע את קולה של מאדי.
"בנוסף לזה שאנחנו חזקים ויפים" אמר מייסון והעביר יד בשערו.
"אל תשכח צנועים" הוספתי.
"צודק גם צנועים אנחנו גם יכולים להיות חכמים" אמר מייסון בחיוך.
"הממ אף פעם לא הסתכלתי על זה כך" אמרה מאדי.
"טוב קדימה בואו כבר צנועים שכמותכם" אמרתי והלכנו שלושתינו יחד.
תגובות (0)