אני ואת, עם חלוף השנים.

היי את…
את זוכרת אותי? קשה לי להאמין שלא, אבל היו דברים מעולם והרי החיים לקחו אותנו למקומות שונים כל כך עד כי כמעט ואיני זוכרת את מראך. אני יודעת שרגשות לא נשפכות ממני בקלות, למעשה הן כמעט ואינן. אך אין זה מצביע על כך שאיני מרגישה כלל, דווקא להפך; אני מרגישה. לעיתים אפילו יותר מידי…

היי את…
אי שם בעבר, היינו בלתי נפרדות. הולכות יחד, מביסות את הייאוש, מחייכות ועומדות איתן נגד העולם כולו; בעלות דעה איתנה ומחשבה זהה שסתרה תפיסות רבות, אלו שהשתרשו בקרב בני האדם כדבר שבשיגרה.

והם, שדרכו ורמסו בנו. הם שניסו לשבור את רוחנו ולשנות בנו קו מחשבה זה או אחר בעזרת שיטות בעלות טיב אכזרי. הם שחשבו שיהיו יכולים לקחת מאיתנו, לשאוב כל טיפת כוח וביטחון, הם שחשבו שנקמול תחת מגע ממכר…

הם לעולם לא ידעו את הכוח ששאבנו האחת מהשניה; הם לעולם לא יבינו כוחה של חברות, של אהבה, מהי.

היי, את.

את שלימדת אותי שישנה דרך אחרת, שהעולם לא סובב סביב אותה מחשבה פעם אחר פעם, שטוותה עבורי נטיב אחר, מסלול שלם רצוף בפריקה כואבת ובקול צחוק מתגלגל,

אני מתגעגעת אלייך…

אני מתגעגעת לחיוך שלך ולדימיון הפרוע.

אני מתגעגעת לחוסר השיפוטיות שלך כלפיי וכלפי אחרים, מתגעגעת לקבלת השונה שבך, ליכולת ההכלה ולבדיחות הפרטיות שהיו ולנצח יהיו, רק שלנו.

אני מתגעגעת לשיחות הארוכות שלנו אל תוך הלילה ליד השולחן, בין נגיסה אחת לאחרת במאכלים שהצלחנו לאלתר גם כשהבית היה ריק ולא היה מה להכין.

אני מתגעגעת לטיב התמים שאפיין את הקשר שלנו, לעצות הנבונות ולהבנה העמוקה של נפש זהה שלא העליתי על דעתי שקיימת בחוץ, אי שם בארץ הקטנה שלנו.

אני מתגעגעת…

שתי מילים; לא ארוכות כל כך ואף חדגוניות ושגרתיות למדי שאיכשהו מצליחות לשבור אותי. איכשהו מצליחות לגרום לעולם סביבי לקפוא תחת זיכרונות שהן מעלות בראשי, מתוך תקופות ארוכות בהן צחקנו, רבנו, אהבנו, בכינו ולמדנו.

כן, למדנו;

למדנו להכיר את עצמנו, האחת דרך השניה, למדנו על בשרנו מהי חברות מן הסוג אותה שכח העולם והותיר מאחור לטובת תככים, אינטרסים ומהות חומרית שאובדת בחלוף הזמן.

כן… את כבר הספקת להכיר אותי. אני נסחפת, לפעמים אף רחוק מידי, כשאני שופכת את רגשותיי אל הנייר, כותבת את סודותיי הכמוסים, מנסה לומר משהו כל כך פשוט ולא מצליחה לשחרר אותו מתוכי מבלי לעטוף אותו בשלל דימויים וללכת סחור סחור סביב עצמי וסביב מחשבותיי הפזורות;

אבל את כבר לבטח הבנת לבד, למין המילה הראשונה;

חצי שלי, אני אוהבת אותך.