אבודה

היי לכולם!
החלטתי להפסיק לכתוב את הסיפור הכל נשאר בסוד ולהתחיל סיפור חדש בשם אבודה. הנה ההקדמה מקווה שתאהבו את זה יותר מהקודם ובבקשה תכתבו תגובות זה ממש חשוב לי :)
ההקדמה:
זה היה לילה שקט ורגוע, הרוח נושבת בקלילות ומעיפה את העלים של העץ וזורקת אותם על הרצפה הקרה מקרח. כל הבתים כבר חשוכים ולא היה שום אור באף בית, כולם הלכו לישון בלילה שהיה ירח מלא אבל הגשם, גשם שהרס את כל האווירה והפך אותה לעצובה ומדוכאת אבל זה לא הפריע לה, להתסכל בחלון למעלה, על השמיים הקודרים אבל היא מתסכלת על הירח המלא ומדמיינת אותו מחייך לה חיוך כמו של הורים.
"ירח יפה יש היום, הלוואי שהייתי יכולה לראותך כל הליל אך אני חייבת לישון" דיברה לעצמה והביטה על מיטתה הריקה מאדם והשמיכה שמחכה לה שתתכרבל בתוכה, וחדרה המחומם בניגוד למה שקורה בחוץ וחזרה להביט בשמיים ונאנחה לשלום.
היא התקרבה למיטתה והכניסה את גופה לתוכה ונכנסה לתוך הפוך החמים שלה והמשיכה להסתכל בחוץ עד שהיא הרגישה את עינייה נעצמות לאט, לאט ונלחמה עם עצמה להישאר ערה רק עוד רגע קט אך לא.
עינייה בגדו בה והיא נרדמה והתחילה לחלום חלומות מתוקים.
"לילה טוב" איחלה לעצמה וזהו.

נגמר