לשאוף לפסגה – פרק ארבעים

פרק מ'
מתנאל הגיח לחדר כרוח הסערה, תום ואוראל הביטו בו ממקום מושבם.
" חזרתי , נכון שעשיתי את זה מהר?" קרא.
" כן, אז מה? זיכית בלוטו?" קרא תום בציניות.
" תום!" אמר אוראל דרך נזיפה.
" מה אמרתי ? משהו לא בסדר?" היתל בו תום בלעג.
" לא , זה בסדר!" ניסה מתנאל להרגיע במקצת את הרוחות.
"אני מכיר את הטיפוסים שאומרים את מה שהם חושבים על אחרים." קרא מתנאל בנחת.
" ראיתי את החברה שלי תכלת והיא אמרה לי שהיא מסתדרת יפה עם עמיתותיה לחדר. אני מרוצה כי תכלת הסתדרה ויש לה שתי חברות טובות . שיר וקורין." אמר וחייך.
" יופי ," קרא בפנים זעופות.
" שנה שעברה , שיר היתה החברה של שנינו , והיא יצאה איתי ועם תום במקביל. תום לא ידע שהיא יוצאת עם שנינו בו בזמן. " סיפר קצרות ושתק.
" מה?????" מתנאל לשמע דבריו של אוראל והביט בו בהפתעה.
" כן , ועשינו לה תרגיל מלוכלך , שבמהלכו החלפנו זהויות , אוראל לבש את החולצה הכחולה שלי, ואני לבשתי את חולצת המשבצות שלו , השייכת לאוראל ." הוסיף.
" בגלל שתום שבור. חשבתי שהוא במצב רוח רע, ובגלל זה הוא התנכל אליי." הוא אמר בהקלה.
" אני אוהב אותה , אבל גם הגאווה שבתוכי לא מניחה לסלוח לה על מה שהיא עשתה לי וגם לאוראל. " הוסיף תום ברגש.
" אם אתה אוהב אותה? למה אתה לא הולך ואומר לה את זה? טוב , אחריי הכול , היא פגעה בשניכם." לא הבין מתנאל .
" כן , גם אני אוהב אותה." נאלץ אוראל להודות.
"מאוד. היא נכנסה עמוק לליבי ומאז היא לא מצליחה לצאת משם." התרגש אוראל.
" אל תיקח אותי ברצינות , אני במצב רוח רע, זה יעבור לי , אני צריך לשכוח אותה." הבטיח תום.
" גם אני. אני לא יכול . אני צריך לשכוח אותה. כואב לי מאוד מה שהיא עשתה לשנינו." קרא.
" שניכם תאומים זהים , מה תהיו כל הזמן בריב בגלל בחורה שמוצאת חן בעיני שניכם?! זה לא ייתכן, אתם צריכים להגיע להסכמה משותפת שלא משנה מי ומה יחצוץ ביניכם, לא תריבו בגלל חילוקי הדעות השונים שלכם." סח מתנאל לתום.
" אתה צודק, השלמנו בשנה שעברה והגענו למסקנה ששנינו עם אותו דם משותף , ושדבר לא יחצוץ בינינו עוד , גם לא נערה שמוצאת חן בעינינו, לא תמנע מאיתנו להסכים אחד עם השני, אנו צריכים לפרגן אחד לשני בטוב טעם. " הצהיר תום בשנינות.
" לב שבור זה לב שלם . חבל שלא הייתי בשנה שעברה. שיר שדיברתם , היא לומדת אתכם בשכבה? היא מסקרנת אותי. " קרא מתנאל בסקרנות.
" אכן כך , שיר לומדת איתנו באותה השכבה, אבל בכיתה מיוחדת." הכריז אוראל במסתוריות.
" איזו כיתה? " הסתקרן עוד יותר.
" היא לא רצתה להגיד לנו שום דבר על כך, נראה לי , שזאת כיתה של חינוך מיוחד." ניחש.
" אה , כן?" מתנאל נעץ בתום מבט מבולבל.
" מעניין מדוע היא לא רצתה להגיד לכם. " התעניין מתנאל וחייך לעברם חיוך סקרן.
תום קרץ לעברו ושרק שריקת ניצחון. " ממש מעניין ,לך תחקור אותה ." יעץ לו תום.
" נראה לי שזה בגלל שיש לה בעיית קשב וריכוז. משום כך היא בכיתה מיוחדת." קרא אוראל באימפולסיביות.
" סתם צחקתי , לא אלך לחקור אותה ." התלוצץ מתנאל.
" עוד שתי דקות כיבי אורות בכל הפנימייה כולה ואפילו כאן במגורים." הזכיר אוראל לתום.
" טוב.." אמר תום בשאננות.
" לילה טוב לשניכם . ליל מנוחה!" הכריז תום בקול מעובה.
" לילה טוב גם לך , אדון בן סימון הצעיר!" אמר אוראל ונאנח בעייפות.
" זו הפעם הראשונה שיש לי מיטה!" שמח מתנאל.
" נו לישון!! עוד מעט ישראל המדריך יבוא להעיר אותנו." קרא אוראל בקול מפוחד.
" ממה אתה מפחד ?" שאג עליו תום.
" מהמדריך ישראל. " חזר והדגיש.
" שטויות במיץ עגבניות , הוא לא נושך , אין לו ארס או משהו!" ניסה תום להרגיע אותו .
" נכון , אחי. תרגיע . לישון ." עיניו של מתנאל היו חצי פקוחות , חצי עצומות. נרדם , מתהפך על משכבו חליפות.
תום הביט באוראל וחוזר חלילה. מן המיטה עלו ובקעו קולות כמסורים פגומים. מתנאל קם ממיטתו בבהלה גמורה .
" תום , אתה נוחר כמסור פגום , אתה עדיין צעיר מדיי בשביל להתחיל עם זה." ידו נגעה קלות בכתפו . תום הביט בו בתרעומת.
" מה אתה רוצה? תן לישון ,גם את השעות שנותרו לי לשינה אתה רוצה לבזבז?. " הוא הביט בו ואחר הביט בנער ששכב במיטה העליונה.
" דבר יותר בשקט! , בן אדם , אחי התאום מעולף ורדום כפי שעינייך רואות." אמר תום בלחש.
" אני אשתדל." הבטיח בקול צייצני כצפצפה.
תום נרדם שוב. והשלושה ישנו אף הם.
*
בבוקר קמתי בבהלה , הסתכלתי מסביבי במבט מפוחד. תכלת וקורין עדיין היו שקועות בתרדמה עמוקה.
" קורין , תתעוררי ! אנחנו צריכות להשכים קום! קדימה!" ניסיתי לעוררה , אך קורין לא השיבה דבר.

" מה קורה לך?" שאלתי אותה והיא לא הגיבה.

" מה? " היא הקיצה משנתה, והביטה בי בצמצום עיניים .

" אני עדיין עייפה." היא אמרה לי בקולה המלאכי.

" לקום מהר! רבע לשבע." המצאתי בתואנה שהיא תקום.

" מה? רבע לשבע?! " היא קמה ממיטתה וסובבה את שעונה בתנועה סיבובית.
" כן , מה חשבת?" עניתי באותה הלשון.
היא השילה מעלייה את השמיכה וקמה. היא הסתכלה בי במבט עייף.
" שירוש, אני הולכת להתקלח. את יכולה בינתיים להתארגן עד שאני אסיים להתלבש. סבבה?" היא אמרה ויצאה את החדר.
" תכלת , מאמוש, בוקר טוב! איך ישנת?" שאלתיה אך היא משכה בכתפה במקום לענות .
" רע! לא ישנתי טוב! חשבתי כל הזמן אם מתנאל מסתדר טוב עם עמיתיו לחדר. אני מנסה להרגיל את עצמי לחשוב בצורה חיובית." אמרה כדרך אגב והביטה בי בעיניים טרוטות מעייפות.
" איך את ? ישנת טוב? " קראה תכלת בחום .
" בסדר גמור. ישנתי את שנת החלומות המתוקה שלי." אמרתי לתכלת בקול צלול.
" יופי. היום נהיה ארבעתנו ביחד. לא אניח לאוסי להעליב אותך שנית. תחייכי . איי , שיר , אני מטורפת עלייך." תכלת עטפה אותי בחיבוק חם.
" תודה. תכלת . אבל לשם שינוי , אני מרגישה אחרת הבוקר. הפעם העניינים יתנהלו כפי שאני רוצה." אמרתי בחיוך שופע ביטחון.
" שיר , את לא מבינה?! אני לא רוצה שתיפגעי . את מאוד חשובה בעבורי. את הכי יקרה לי בעולם. ואני לא אסלח לעצמי אם אני לא אגונן עלייך מפני פגיעות. " הוסיפה ברצינות תהומית.
" מה עם סהר? " שאלתי את תכלת .
הבחנתי שסהר מתחה את ידיה מעל לראשה .
" בוקר טוב , יפות שלי. מה קורה?" היא חייכה אליי וקרצה אל תכלת.
" מה נשמע? אני התעוררתי כמה דקות ספורות לפניך , מה שלומך?." שאלה תכלת בחיוכה שובה הלב.
" מצוין . הכול עשר." השיבה סהר בקלילות
" אם הכול עשר , סימן שאת מרגישה טוב. שיר, מה קרה מאמי?" תכלת שאלה בדאגה.
"כלום." השבתי בקול מעושה.
" מה זה כלום? מה הרגישות הזאת?" קראה בפליאה.
" באמת שכלום. פשוט זה תום ואוראל. אני לא מצליחה לנתק מעליי את חבלי העבר." אמרתי בהרהור.