יער מסתורי 3
אמה
טלי, מאיה ואני המשכנו ללכת. הן דיברו במהלך כל הדרך. לא היה לי חשק אחרי המקרה עם המורה למתמטיקה. מהרגע הראשון שנכנסתי לכיתה היה לה משהו נגדי.
"אז עשיתי ציפורניים והמיניקוריסטית הייתה צריכה לקחת ממני מאה שקל, אבל לקחה מאה חמישים קןלטת?! אני לא הולכת אליה יותר" שמעתי את טלי ברקע.
סוף כל סוף הגעתי הביתה אחרי דרך של כעשרים ודקות, נפרדתי מחברותיי. רצתי לבניין, עליתי במדרגות ונכנסתי הביתה.
"אני בבית" צעקתי
"הו הי אמה איך היה בבית הספר?" שאלה אמי כשהגעתי לסלון.
משכתי בכתפיי. "היה בסדר" עניתי כמו שאני רגילה לענות.
"בטוחה? כי המורה למתמטיקה בטח תחלוק על דעתך" אמרה.
"אוו נו" התחלתי לומר, אבל אמי קטעה אותי.
"זאת כבר פעם רביעית החודש שהמורה מתקשרת אליי" היא אמרה. היא לא צעקה ולא כעסה. לא ידעתי שהמרשעת התקשרה ארבע פעמים. למה היא לא אמרה לי כלום?
"יש לה משהו נגדי" מלמלתי
"כל התלמידים חושבים כך" אמרה אמי והוסיפה "לא נורא לא קרה כלום גם אני לא אוהבת מתמטיקה" היא חייכה לעברי, קמה מהספה וחיבקה אותי.
בדרך כלל אם אמי עושה דברים כאלה כמו לחבק או לקנות מתנות בלי שום סיבה, יש סיבה ובדרך כלל הסיבות האלה לא טובות במיוחד.
"אוקי מה קרה?" התנתקתי מחיבוקה
"את מכירה אותי יותר מידי טוב" היא נאנחה
"אני מחכה" אמרתי ושילבתי את ידיי
"אוקי אז יש חדשות טובות. את עומדת להפסיד בית ספר לארבעה ימים" אמרה וכמעט לא האמנתי. יאו איזה כיף אני לא מאמינה! אבל רגע יש פה אולי מלכדות….
אמי חיכתה עוד כמה רגעים ואז אמרה: "אנחנו יוצאים ל'מחנה'" אמרה בהתלהבות.
"לאאאאאא" צעקתי ורצתי לחדרי. עדיף לי ללכת את ארבעת הימים האלה ללכת לבית הספר מאשר למקום הזה. היינו שם שנה שעברה וזה היה כזה סיוט! אנחנו לא ישנם שם לבד, אבל אני שונאת את הטבע וכל החרקים ויתושים… תודה אבל לא. 'המחנה' נמצא על גבול היער. הלכתי ביער הזה כמה פעמים בזמן שהיינו שם, כי רציתי קצת לנקות את הראש. בזמן שהסתובבתי ביער הייתה לי מן הרגשה כזאת שהיער הזה מסתורי והעביר בי צמרמורת ברגע שחשבתי על זה.
"נו אמה יהיה כיף מבטיחה" אמרה אמי בשמחה.
"אני יכולה לעבור לגור אצלך טלי במשך ארבעה ימים?" צעקתי לעברה דרך הדלת ושמעתי אותה מגכחת. אז זה אומר שאני לא אוכל ללכת לטלי לארבעת הימים הקרובים…?
תגובות (0)