לשאוף לפסגה – פרק שלושים וארבע

פרק ל"ד

שמחתי בגלל שחיכיתי שאוראל יבוא למסיבה. חייכתי אליו.

" מזל טוב , שיר , תמשיכי להיות מדהימה כפי שאת תמיד. ואני מאחל דרך צלחה בהמשך חייך ובכלל בלימודים ובחיים , ואני אוהב אותך כמו שאת ." קרא אוראל בחיוך קורן.

אוראל לא ענה והעמיד פנים כמחריש.

הוא הביט בי בביישנות ואחר בתום. סקרתי את שניהם במבוכה.

אוראל היווה איום עבור תום , ותום חש שהוא מסובך והוא לא רצה שאוראל ימצא בקרבתי .

תום הרגיש שהוא לא מסוגל להתמודד עם אוראל אחיו התאום על אהבתי. והטיח בפניו דברים קשים ," אני לא רוצה שתהיה קרוב אליה , אני מבקש ממך שתעזוב את המסיבה כי אין לך מה לחפש פה עוד. תסתלק מכאן , כי שיר לא רוצה אותך . " אוראל נעלב עד עמקי נשמתו ונמלט לעבר מגורי הבנים.
זה היה רגע השיא , שבו מאבקי הכוח בין תום לאחיו התאום לאוראל התחזקו ואיימו להתפוצץ יום אחד מפני שלא ידעתי איך לשים קץ ביניהם.

נאנחתי ולא ידעתי מה לומר . רציתי לסיים עם העניין. ולהחליט עם מי אני רוצה להיות .

רציתי ללכת בעקבות אוראל ולהרגיע אותו ולשאול אותו מה העליב אותו בדיוק. אך לא זעתי ממקומי.

הסתכלתי על תום וכבר לא היה לי לשם מה לחגוג. רציתי להגיד לתום את האמת וזהו.

תום הסתכל עליי , ואני הסתכלתי עליו. שנינו שתקנו. לאחר שתיקה ארוכה , הוא אחז בידיי ואמר: " שיר , אני אוהב אותך , שום דבר לא יפריד בינינו. " הוא רכן לעברי ונתן לי נשיקה בלחי.
כולי אדומה הבטתי בו , רציתי לומר את אותו דבר.
לא התאפקתי ואמרתי :" גם אני אוהבת אותך," חזר אליי הקול שלי.
הוא התבונן בי במבט בוחן והסתכל עליי המום. " הקול שלך חזר , אני לא מאמין," אמר תום כאינו מאמין.
הוא חיבק אותי בחוזקה והמטיר על לחיי שתיי נשיקות.

" תודה לך , תום , על המסיבה היפה שהכנת לי," אמרתי בחצי חיוך. הוא החזיר לי את מלוא חיוכו , " אין בעד מה , מה תרצה העלמה להזמין?" הוא נעץ בי מבט שואל , " עוגיות בצורת לבבות," אמרתי ברצינות , " כבר אני אגיש לעברך , בקשתך התגשמה . הנה לבבות של אהבה בעבורך." הוא הניח מלפניי צלוחית קטנה מלאה בעוגיות בצורת לבבות מלאות בשוקולד חם.

בלסתי את שתי העוגיות מצופות שוקולד באחת.

התבוננתי בתום. הוא חתך שתי פרוסות עוגה עבות.

" איזו סוג של עוגה? טריקולד?" שאלתי והבטתי בו . תום הנהן וחייך. שתקתי כי שקעתי במחשבות.

" טעים , אתה הכנת? , איזו יצירתיות!!" אמרתי בעונג.

" בוודאי שכן ," אמר תום בחיוך.

" הכול נעשה בשבילך , מאמי שלי. אני שמח שאת שמחה , אני רוצה שתהיי מאושרת ותמיד עם חיוך על הפנים." הוא אמר.

" אתה חוגגים , ואתם לא קוראים לי? מי אמר דוד ולא קיבל ?" אמר דוד בהיכנסו לקפיטריה יחד עם אליעד ואוראל. תום התעצבן.
" מזל טוב ! לכלת השמחה! מה שמה , שיר?" ניחש אליעד ואוראל התיישב על ידי.
" כן , " אישרתי בביישנות .
חבריו של תום הצטרפו אף הם .
" אתה יודע , תום? יש לי לספר לך דבר מה. אתה חושב שאתה חכם מאוד ומחווה דעה בכל נושא מבלי לדעת שיש משהו שקרוב לך ואתה לא טורח לבדוק מה זה? תרשה לי לומר לך שיום אחד כשהלכנו להופעה ראינו שם את שיר ואוראל במקרה . ומשהו בער בתוכי : להגיד לו או לא להגיד לו . ועכשיו אני רוצה להגיד לך ששיר שיקרה אותך והיא לא ידעה אותך שבזמן שאתה אוהב אותה , היא יוצאת עם אחר? " אמר אריאל בקול ארסי .
תום הסתכל על חברו במבט שוטם.

בטוח היה כי אוזניו הטעו אותו , " מה , לא ייתכן , שיר לא יכולה לשקר עליי ובנוסף ללכת עם אחי התאום! אתה טועה! לא יכול להיות ! שיר לא תעשה לי כזה דבר . " אמר תום במהירות מפני שהוא חושב שזה לא נכון.

" ואתה יודע מה הכי עצוב בסיפור הזה? שכששיר רצתה להיות עם אחיך התאום היא שיקרה לך , וכשהיא הייתה עם אוראל היא שיקרה לו כדי לבלות איתך יותר זמן. ואתה חושב שהאוזניים שלך הטעו אותך. קח לך כמו דקות לחשיבה." הוסיף אריאל בלי רחמים.

ליבו של תום צרב בתוכו ומשהו נשבר בקולו, בדיוק אז נפל לו האסימון , והוא התחיל לחשוב שדבריו של אריאל נכונים וכנים.

הוא הביט בי ואחר באוראל, קצת באכזבה וקצת בכעס. לאחר מכן , הוא נשא את רגליו ונמלט משם ודמעות נקוו מעיניו התכולות.