הפגישה.
הגשם שטף את הכביש שעברנו בו. הבסיס היה קרוב, יכולתי להרגיש אותו מתקרב. או שאנחנו מתקרבים אליו. הרגשתי לחץ בחזה רציתי לצרוח -רק חבל שאני ברכב עם ההורים שלי.
הגענו אחרי עשר דקות שהרגישו בשבילי נצח. ירדנו מהרכב כשהגשם טפטף עלינו, התעלמתי מזה זה לא היה משנה, אני עומדת לראות אותו אחרי חודש וחצי של געגועים של בכי ושיחות עידוד בלתי פוסקות. הגענו זהו זה הרגע שחיכיתי לו נכנסנו לבסיס. הסתכלתי על החייל שבדק את השקיות שאימא שלי הביאה. רציתי לתת לו בוקס ולצעוק \\\"תעשה את זה מהר!\\\" אבל עצרתי בעצמי נשמתי עשר נשימות ונרגעתי וסוף כל סוף הוא סיים.
נכנסתי לחדר ביקור וחיפשתי אחריו. טוב, זה לא היה קשה. חיפשתי את הגבר עם השיער החום כהה ועניים ירוקות זוהרות, ומצאתי. הוא ישב בפינה של החדר לבוש מדים כשהוא התרומם מהכיסא רצתי הכי מהר שיכולתי וחיבקתי אותו הכי חזק שאפשר דמעות איימו להציף את עיני והרגשתי רעד של בכי, הוא ניסה להרגיע אותי \\\"ששש את לא צריכה לבכות, הכל בסדר\\\" נרגעתי ונתתי להורים שלי לחבק אותו כשהתיישבנו סביב השולחן שהוקצה לנו הסתכלתי עליו. רציתי להגיד מה שיושב לי על הלב אבל לא הצלחתי, כאילו מישהו לופת את צווארי ומונע ממני לדבר, להגיד כל מה שתכננתי בנסיעה. המשכתי לשבת שם מולו והקשבתי לשיחה שלו עם ההורים שלי. אימא שלי בכתה ואח שלי יחד איתה. רציתי לבכות אבל עצרתי בעצמי. לא צריך את הדרמה המשפחתית בפגישה שנועדה לביקור ודיבור והעברת חוויות. המשכתי להסתכל להקשיב ולסקור את החדר, את האנשים והשיחות שמתנהלות שם. אחרי עשרים וחמש דקות שהרגישו כמו שנייה וחצי ניגש אל השולחן חייל הראה לנו את כף ידו ואמר בקול נוקשה \\\"יש לכם עוד 5 דקות\\\" רציתי לקום ולזרוק עליו את הכיסא האדום עליו ישבתי אבל עצרתי בעצמי, שוב.
בחמש דקות הבאות תפסתי כל פרט ופרט בפניו של אחי האף הישר ועל שערו הפרוע צבע העניים שלו, הזיפים זכרתי איך היה יושב ומנגן בגיטרה את השירים שאהבתי או מלמד אותי.. ואז הסתיימו החמש דקות, קמנו והלכנו לכיוון היציאה ואז חיבקתי אותו ועצרתי את עצמי מלבכות אבל הדמעות באו ולא יכלתי לעצור או להסתיר אותם כשידיי מחבקות את אחי שאני אוהבת. החיילת שישבה מאחורי השולחן בכניסה הסתכלה עלי במבט של רחמים. לא רציתי שירחמו עליי, ניגבתי את הדמעות ועמדתי זקוף נתתי להורי להתענג על החיבוק האחרון ואז הלכנו עזבנו את החדר בלי שאומר לו כמה הוא חשוב לי כמה התגעגעתי או כמה אני אוהבת אותו. כשעלינו על הרכב הרגשתי שלמה לא היה לי את הרצון לבכות שוב, ראיתי אותו, הוא בסדר. אני רגועה עכשיו. שמתי את האזניות ושמעתי שירים. גם בדרך הביתה ירד גשם…
תגובות (2)
ראשית, מארין, ברוכה הבאה.
שנית, את מוזמנת לקרוא ולהגיב. הזדמנות לחברי האתר להכיר אותך, ואולי לזכות בקוראים נוספים.
שלישית, תאור הרגשות נהדר, תאורי הסביבה – יש מקום להרחיב.
רביעית, העימוד בעייתי. סיפור שלם, ברצף, ללא חלוקה לפסקאות – ממש לא מזמין את הצופה להתעמק בקריאה (ואין שום קשר לתוכן). גם שורות רווח פה ושם יכולות לשפר פלאים את נראות הסיפור.
חמישית, עברית. בסך הכל בסדר, אם כי יש צורך בכמה תיקונים קלים.
חדר [ה]ביקור, 'להכניס אגרוף' במקום 'לתת בוקס',
"חיפשתי (את ה)גבר עם (ה)שיער (ה)חום כהה וע[י]ניים ירוקות זוהרות(,)[.] (ו)מצאתי."
סוגריים עגולים – מיותר, רבועים – להוסיף.
"בחמש [ה]דקות הבאות[,] (תפסתי)[קלטתי/זכרתי/הפנמתי] כל פרט ופרט בפניו של אחי[:] האף הישר[,] (ועל) שערו הפרוע[,] צבע הע[י]ניים שלו(,) [ו]הזיפים[.]"
שישית, פיסוק. כאן נדרשת עבודה יסודית. לכל משפט, נושא אחד בלבד, רעיון אחד בלבד. בסוף כל משפט יש לשים נקודה. (או סימני קריאה ושאלה).
נסי לקרוא בקול את מה שכתבת. בכל מקום שבו יש צורך בהפסקה מתודית או הפסקה כדי לנשום – יש להוסיף פסיק.
כל תחילת ציטוט – בשורה חדשה. המשך ציטוט – באותה השורה. (הלוכסנים מיותרים לחלוטין).
מספרים יש לכתוב במילים. ("חמש דקות").
אין שתי נקודות. יש נקודה בסוף משפט, או שלוש נקודות – המבטאות הפסקה גם באמצע משפט. (הפסקה מתודית כחלק מציטוט, גמגום, חשיבה לא ממוקדת וכו').
שביעית, תוכן. גיבורת הסיפור היא ילדה בתחילת ההתבגרות. ממה נובע כל ה'ריגשי' הזה? על מה הזעם האצור? בסך הכל ביקור משפחתי אצל האח החייל.
הש.ג. ביצע את עבודתו כראוי – ושוב גיבורת הסיפור זועמת. על מה? למה?
מה פשר "עוד חמש דקות"? מה זה – כלא? הוא חייל, והוא משרת על פי הגדרת תפקידו. (אם זה אכן כלא – חבל שלא ציינת במפורש).
"בלי שאומר לו כמה אני אוהבת" – אין צורך במילים. הביקור והחיבוק אמרו כבר הכל.
"הרגשתי שלמה" – כלומר? אולי מותשת?
"שמתי אזניות" איפה שמת אותן? במגרה? בכיס? על המדף? אה… על האזניים, לא נכון! כי על האזניים מרכיבים אזניות, לא שמים אזניות.
שמינית, המשיכי לכתוב. מטרת הביקורת היא לשפר את איכות הכתיבה, לא למנוע ממך לכתוב. מצפה לסיפורים ולשיפורים נוספים.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
תודה על הביקורת.