לשאוף לפסגה – פרק עשרים

פרק כ'

" היא לא מבינה שום דבר בענייני אחים תאומים, מצטער לומר לך !" קרא אוראל בצער ," כן אהה, מה היית עושה במקומי לו לך היה אח תאום או אחות תאומה ?" העמיד אותי תום בדילמה , " לא יודעת , זו שאלה מכשילה באמת , " השבתי בבלבול , " אתה רואה? היא לא יודעת אפילו איך לענות , " אמר אוראל בלחץ , " את לא מבינה שום דבר , שיר , עדיף ככה , אל תתערבי בינינו , את לא מבינה שום דבר.", השיב תום מהורהר. "אבל … למה ? זה היום הגדול של שניכם , לא ככה , אוראל?" לא הבנתי עדין אף אחד משניהם. " בסדר , זה היום הגדול של שנינו, לך קל לדבר , את אחות יחידה שיר , אין לך שום עניין איתנו, אנחנו שניים, " אמר אוראל בהשלמה.

" שיר , מאמי , את בסדר? " שאל אותי תום בקול מודאג , " כן , לגמרי ," עניתי בחצי קול , " את נראית עצובה .. ספרי לי! " קרא תום וקולו היה מלא השתתפות , " שום דבר מיוחד , ממש לא , הכול טוב ," השבתי כמעט בקול חנוק. "אני קורא אותך כמו ספר פתוח , את לא צריכה לשקר , אמרי לי את האמת , או קיי?" ניחש תום ," טוב.. שיהיה , אני מודאגת בשל הניתוח," הודיתי , " אני יודע , אבל הניתוח רק בחודש מארס , לא? את לא צריכה להיות מודאגת מעכשיו, מה שיהיה שיהיה, בסדר?" השיב תום בנעימה משכנעת. " נכון ," השבתי וקולי הלך אחריי כהד.

" תום … אני די מדוכדכת.. אבל זה לא מה שחשוב עכשיו.. מה שחשוב ששניכם תתנו את מה שיש לכם על הצד הטוב ביותר, והדבר הכי חשוב , שתהנו , זה היום שלכם , אתם חתני בר המצווה !! " הכרזתי בקול חגיגי , " כן , זה היום שלנו , של שנינו בלבד , אנחנו חתני המצווה.. אוללה , שיר .." קרא תום בחיוך. " מגיע לכם , מזל טוב !! , קדימה , אל תהיו כבדים ! תילחצו ידיים ותלבנו את אופן העניינים ביניכם. " אמרתי בחיוך ביישני .

שניהם הסתכלו זה על זה במבט תועה ולא הושיטו ידיהם כדי לשים קץ לריב השטותי שהחל ביניהם.

" לא , אין מצב , עדיף שתשכחי מזה , כי אני לא אשלים איתו לנצח," התעקש תום , " מה יש לך , תום? הייתי בטוחה שאתם תחזרו לדבר זה עם זה. " אמרתי לתום בחצי לחש. " תפסיקי לדבר שטויות , אוי , שיר , נשכח מזה , זה שייך לנחלת העבר, " היתמם תום , " נו , טוב , ובכל זאת? " התעקשתי וחזרתי, " עדין לא , שיר , תצאי לי מהוריד, אוקיי?" התרגז תום. " בסדר , שיר , את לא צריכה לנדנד לי עם העניין הזה , מספיק ודי ," קרא תום, תום סידר את עניבתו מול הראי . " תגידי ,לא נמאס לך להעיק? ," קרא אוראל בחצי קול, לא השבתי.

" אני לא מבין על מה בכלל את מתעקשת ," לא הבין אוראל ," אני אמשיך להתעקש ששניכם תשובו לדבר אחד עם השני ," הוספתי בהחלטיות.

אוראל ותום יצאו את החדר . אני הלכתי בעקבותיהם.

בערב , כשבאתי היו שתיי מחיצות להפריד בין הבנים לבנות. נגשתי בהססנות לעבר האולם , התייבשתי להיכנס והצצתי במבט מבויש כדי למצוא את תום , " תום.. " הוא עמד לפניי , סקרתי את פניו בבלבול , " או היי, תום , אסור לנו להיות ביחד בגלוי , אתה רוצה בכוח לסכן את עצמך?" אמרתי ולא הישרתי את מבטי אליו. " לא , יפה שלי , " אמר תום במתק שפתיים ולאחר חייך אליי חליפות. " תראה , אני צריכה לספר לך דבר מה חשוב בקשר לזה שאנו זוג , זה לא עובד ככה , אני חושבת שמשום שזה עשוי לקחת המון זמן עד שאני ארגיש דברים כלפייך כדי לקחת פסק זמן בשביל עצמנו. " אמרתי ולא יכולתי להתאפק , " מה , שיר , את רצינית , את לא אוהבת אותי ? מה יש לך מישהו אחר שאני לא יודע עליו?, תעני לי!" אמר תום בפנים חיוורות , " זה לא העניין , פשט שאני מבולבלת , אני לא יודעת את מי אני אוהבת , והאמת שזה מה שמבאס אותי שאני לא יודעת במי לבחור. בך או באוראל , " אמרתי , אובדת עצות , " אני יודע , מאמי , אין לך סיבה לדאוג , אני לגמרי איתך בעניין הזה, אל תדאגי ," אמר תום בחיוך מבין , " תום.." אמרתי בגמגום מוחלט , " ששש.. זה לא מה שחשוב , יש לנו אחד את השנייה , ומה שמשנה שנהיה ביחד ," אמר תום מובך. לא הספקתי להמשיך את המשפט , הוא נשק לשפתיי בלי שהתכוון לכך .

" תום , אין פה אף אחד מלבדנו , אני חוששת שיראו אותנו ביחד." השבתי בחשש. " הניחי למחשבות ליבך , היום מוכרחים לשמוח !" השיב תום בקול מעובה . " כן , אתה צודק , היום זה היום שלכם!" אמרתי בביישנות אטומה ולא הוספתי דבר.

הוא הסתכל עליי במבט מלא חיבה ואני חייכתי אליו חיוך הכרת תודה.

" אני לא ראויה לאהבתך ," אמרתי חדורת נקיפות מצפון , " אתה ראוי למישהי הרבה יותר טובה ממני ואמיתית , מישהי שתעניק לך את הדברים שאני לא יכולה להעניק לך אותם." אמרתי בקול מהורהר. " שיר , למה את אומרת את זה?" שאל אותי תום בקול מאוכזב , " אני חושבת שגרמתי לך לסבול כתוצאה מערמת השקרים שהאכלתי אותך , ולכן אני חושבת שכדי שניפרד ." אמרתי בקול מאופק . " לא מעניין אותי , את אכן ראויה לאהבתי , אני לא זקוק למישהי יותר טובה ממך." ענה תום בחצי חיוך , " שיר , בפעם המאה , תביני , אני מאוהב בך עד למעל לראש. אוקיי? ושום דבר לא יפריד בינינו , תמיד תזכרי אם תצטרכי אוזן קשבת אני כאן למענך בכל שעה , בכל דקה. היי! ואת החיוך הזה אני ארצה לראות אותו כל הזמן , הבנת אותי?" המשיך תום בחיוך שובב , " גם אני אוהבת אותך , תום," עניתי בהתרגשות.

חיפשתי את אוראל בעיניי , רציתי לומר לו שכבר אני לא יכולה להסתיר מתום את זה שאני מאוהבת בו וכבר לא מסוגלת להתאפק. המצפון מעיק עליי כל כך שלפעמים אני תוהה מדוע נעשתי חברתו של תום אם אני בכלל לא חשה כלפיו רגשות אהבה.

כשחזרתי לפנימייה , גשם זלעפות ניתך בסלונים על הארץ.

גוש מתחיל לגדול בתוכי כרעל , והגוש הזה הלך ותפח במהירות הבזק.

השער היה נעול מבחוץ ומבפנים. חששתי שלא הספקתי להגיע לכיבוי אורות בשתיים עשרה בלילה. בגלל החושך לא יכולתי לראות דבר חוץ מהפנס שאחזתי בידי האחת , ובידי האחרת אחזתי בכף ידו של תום. הסתכלתי אנה ואנה בפיזור נפש. התגנבנו לעבר החצר האחורית בריצה חטופה , כל אחד משלושתנו התקדם לביתן שלו.

" אוללה , תראו את מי אני רואה כאן? " קראה יהלום בנימה עוקצנית ובחיוך ערמומי," תראי , לפי ההסכם שלנו , את צריכה לספר לתום את האמת , בינינו מי יותר חתיך , אוראל או תום? אחרת אני אצטרך לספר לו שאת מבלה עם אחר, אה? " השיבה יהלום לבשה על פניה חיוך צבוע כמו תמיד. " את לא מסוגלת לעולל לי את זה ! את לא תספרי לתום את האמת, מה את מציבה לי אולטימטום ? " שאלתי אותה בחוסר הבנה. " יהלום תראי, אני לא מסוגלת לשמור את זה בבטן עוד. אני אספר לך את האמת בתנאי שלא תשתפי אותו עם אף אחד אחר או שתבטחי לי שהסוד לא יוצא מהפה שלך לעולם. אני אוהבת את אוראל ואני מאוהבת בו עד מעל לראש . ולגביי תום .. אני לא מסוגלת להסתכל עליו בעיניים . הדבר עלול לפגוע בהמון אנשים. הרי בסופו של דבר שנינו סבלנו , אני ותום." אמרתי , חדורת רגשי אשם.
" טוב עשית שסיפרת לי את הסוד שלך, הסוד שלך מופקד אצלי היטב ואני לא מתכוונת בזמן הקרוב לשתף את זה עם אף אחד אחר…" אמרה יהלום בכנות מפוקפקת.

" את רצינית , את באמת לא תספרי את זה לאף אחד אחר?" שאלתי את יהלום בספקנות מוחלטת.