לשאוף לפסגה – פרק תשעה עשר
פרק י\"ט
\" זה לטובת שנינו , עדיף שאהיה בלעדייך מאשר להיות איתך , אני אקח פה סיכון גדול אם אני אלך על האפשרות השנייה , אנחנו בני שלוש עשרה , ועדיין אנו נחשבים כקטינים.\" אמרה חן בהשלמה. \" חן , מדוע את נכנעת ומוותרת , ללא מלחמה , ללא קרב?\" השיב דוד מבולבל, \" דוד , ההחלטה כבר התקבלה , ואין סיכוי שבעולם שאתה תצליח לשנותה . \" אמרה חן באדישות והמשיכה לפסוע לכיוון מגורי הבנות.
צנחתי על המיטה התחתונה ונאנחתי בעייפות, תוך כדי שדפדפתי בקטלוג לרשת האופנה \" רנואר\". קורין הסתכלה עליי ממרומי מיטתה , מבטי נח על שמלה קצרה סגלגלה עם תחרה בתחתית השמלה . ניסיתי לדמיין את עצמי לבושה בשמלה זו , מתהלכת בביטחון על מסלול הדוגמנות . חשבתי שהשתבשה עליי דעתי , אך לבסוף דיכאתי את עצמי באותה המחשבה כי לעולם לא אוכל להיות דוגמנית.
אם כי התאמצתי לומר שאני אכן חפצה שחלום זה ייהפך למציאות , אף אחת מבנות חברותיי לא טרחה להסביר לי , שהמקצוע הזה ששאפתי אליו בעקשנות הוא תובעני ושקשה להתקיים ממנו. יהיה זה חסר טעם שאמשיך לשאוף לכך בכל נימי נפשי ולענות את עצמי באותם ההרהורים הישנים.
אשר לאותו חלום שבלתי אפשרי יהיה להגשימו , בהביטי לאחור , על כל תחושת צער וחוסר ביטחון שנצרבה בתוכי , ידעתי שאכן יוותר לי הסיכוי הקלוש ביותר להגשימו למציאות. יהיה זה חסר טעם מצידי להמשיך וללחום בעקשנות אחר אותו חלום שכבר מבחינתי , יהיה זה בלתי אפשרי להגשימו למציאות. אותו יאוש השתלטה עליי.
בהחזירי את הקטלוג של הרשת האופנה \" רנואר\" אל תוך ילקוטי. חזרו והציפו אותי אותן המחשבות שהכרחתי את עצמי לעוקרן מנשמתי, על אותו ניתוח שאני צריכה לעבור אותו.
אני ידעתי מראש , שאין מנוס מזאת. שום דבר שאעשה לא יגרום לאותו ניתוח כדמות ממוחי להתמוסס.
למרות שרעיון נצנץ במוחי , חשבתי לעולם לא אוכל להגשים את שאיפותיי למציאות.
בהחזירי את מבטי אל קורין , קורין קראה ספר בשלווה יתרה. בעוד שאני נאנחתי והרהרתי במחשבות ליבי.
הכיצד עליי להראות את השינוי שחל בי ושטרם לא נחשף לנגד עיניהן של חברותיי לכיתה, האומנם אוכל להשתנות ולהתחיל ליצור קשרי ידידות בכיתה . האוכל אני להוכיח כך שאכן נעשה בי שינוי יוצא דופן.
ידעתי בפירוש שאין זה עומד להתרחש בפני עצמו אלא שעליי מוטלת הוכחת החובה תלויה אך ורק בי.
ניסיתי אני לשכנע את עצמי שאין זה מדובר בשינוי רגעי , אלא שינוי שמוכרח לבוא מרצוני שלי .
לא הספקתי לומר או למלמל דבר מה לקורין , טולי ואוסי הגיחו לחדר מס\' 1 במהירות הבזק.
דממתי והמשכתי לשמור את הרהורי לעצמי . \" שלום ,\" אמרו השתיים בחיוך , \" אוסי וטולי , שלום , מה שלומך?\" שאלה קורין בנימה נינוחה , \" בסדר , עולם כמנהגו , ומה שלומכן ?\" שאלה טולי בנימה עוקצנית ,\" מצוין , איך אתן?\" פניה של אוסי קרנו. \" מצוין , טוב מאוד , מה אתן עושות מתכוננות לשינה או משהו כזה?\" שאלה טולי בנימה עניינית.
\" כן , מהרו , כעבור שעה כיבוי אורות , היכנסו למיטות שלכן , הרי ידוע לכן היטב קפדנותה של ניצן בנושא זה.\" הזהירה אותנו קורין, \" למי זה אכפת!\" מלמלה טולי. \" כן , למי זה אכפת?! הרי נושא זה לא נוגע אלינו כלל וכלל.\" אמרה אוסי בשוויון נפש. \" נכון מאוד , אוסי , נושא זה לא קשור אלינו בכלל.\" קראה טולי בהכנעה מזויפת.
שתיהן נכנסו למיטתן. כעבור דקה, ארבעתנו נרדמנו .
שלושה חודשים חלפו מאז הגעתי לפנימייה , ועדיין לא הייתי עצמאית ותלויה באימא ואבא שלי. מכיוון שבאתי למגורים עם פנימייה כדי שאני אסתגל לדאוג לעצמי. כי אימא ואבא תמיד אמרו לי
שהם לא יחיו לנצח .
קמתי במהרה לפני שניצן תופיע ותשאל אותנו אם התעוררנו. קורין , אוסי וטולי חרפו ושקעו בתרדמה עמוקה.
לא הצלחתי להתעורר לגמרי , כי עיניי הכחולות נצמדו זו לזו. הסתכלתי על קורין במטושטש.
במיטה בסמוך לדלת החדר התפתח סכסוך בין טולי לאושרת , קורין התיישבה על מיטתה של טולי מימינה של אוסי . \" מה קורה , מה אנחנו בגנון עכשיו?\" התערבה אוסי בשיחה , \" כן , היא לא הזמינה אותי למסיבת היום הולדת שלה ,\" השיבה שני אש לדבריה של אוסי ,\" תאמרו לי אתן, האם זו סיבה טובה לריב בגלל שטות כזאת? הא? מה אתן , ילדות קטנות בגן? זה לא יכול להימשך ככה ,\" אמרה אוסי בראייה מציאותית , \" תגידי לחברה שלך שזה לא יכול להימשך ככה , ולא לי , למה את מטיפה דברי מוסר לי ולא לשאר הבנות פה בחדר? \"השיבה שני בעזות מצח. \" כי אין סיבה שאת תתנהגי כמו ילדה קטנה בגנון ! הן לפחות לא מתנהגות כמוך , \" אמרה אוסי בהיגיון.
\" אוסי צודקת בהחלט , למה הבנות האחרות לא מתנהגות ככה , משום שהן לא כמוך , מה אנו בנות שנתיים או בנות שלוש עשרה שלא מתנהגות כמו בנות בוגרות , הא? אוף , אז תתחילו להרגיע את עצמכן סבבה , תגידו , אתן נורמאליות או מה? זה לא גנון , זה כיתה ז\' , קדימה , עליכן להתעורר!\" השיבה טולי , שהיתה ידועה בראייתה הבוגרת בהתחשב לגילה הצעיר. \" שקרנית! זאת את שהתחלת לריב איתי !\" קראה אושרת בתוקף , \" וואלה יופי , למי את חושבת את עצמך? מנהיגה ? אה? תעני לי!\" אמרה אושרת בזלזול. \" מה את אומרת , שיר ? קורין, בבקשה ממך , אל תהיי הדוברת שלה , היא מספיק בוגרת בשביל להביע את דעתה , נו , קדימה!\" קראה שני בבוז .
לא ידעתי מה לומר , תרתי אחר מילים חכמות יותר. נבונות יותר. אך לא העזתי לפצות את פי.
השתתקתי.
הפחד מנעני לדבר . חששתי מפני תגובתן והנחתי להן לחשוב , שזה הכול בשל שאין לי אומץ להביע את דעתי ותו לא.
ירדתי עם קורין ואוסי אל חדר האוכל. בדרך פגשנו את דניאל ותהילה. הן חלפו על פנינו כאילו היינו שקופות כאוויר.
ישבתי בקצהו השני של השולחן , קורין ואוסי לכסנו אליי מבט. אוסי שלפה מכיס חצאיתה את הסמארטפון שלה מסוג סמסונג גלקסי 2 . היא שקעה בהקלדת מענה להודעה שהתקבלה זה עתה,
\" די!\" קראה אוסי בתמיהה , \" איזה רעים הם! \" אמרה אוסי באכזבה ,\" מי רעים ? למי את מתכוונת בדברייך , אוסי? \" התעניינה קורין , \" שום דבר מיוחד , אין מה לדאוג! הכול טוב!\" חמקה אוסי משאלתה של קורין. \" אסנת , תגידי לי מי רעים ,\" חזרה קורין על שאלתה בפעם השנייה . \" אף אחד , קורין , אין כל סיבה לדאגה , באמת שלא ,\" השיבה אוסי בעקשנות , \" אה, בסדר , חשבתי שמדובר באביגיל ובנעמה ובמיכל , הן לא אמורות לעשות מבחן מגמה היום? אה , אוסי?\" שאלה קורין בהתעיינות , \" אכן כך , יש להן מבחני מיצ\"ב באנגלית ובמתמטיקה , כפי שידוע לי, מבחן המגמה שלהן יתקיים בשבוע הבא , שיר , היכן את מרחפת?\" הרימה אוסי את עיניה לעברי בתימהון . \" שום מקום , שקעתי במחשבות,\" השבתי חרש. \" אני מוכרחה ללכת, להתראות!\" השבתי בחופזה.
מיהרתי לכיוון מגורי הבנים , לתום ולאוראל חוגגים בר מצווה כפולה . מאחר והם חתני השמחה , רציתי לפייס בין שניהם. \" היי! \" אמרתי בחיוך ביישני , \" היי, שיר , \" השיבו תום ואוראל פה אחד, \" רציתי לאחל לכם מזל טוב! \" עלזתי וקפצתי בשמחה , \" נהדר , שיר , תודה רבה , \" השיב אוראל במבוכה . \" אוראל , אני מזהיר אותך לבל תתעסק איתה , היא חברה שלי , אני מקווה שזה יהיה מובן. אז בבקשה , אל תתקרב אליה ,\" הזהיר תום בקול תקיף ,\" בסדר , אני לא התעסקתי איתה בכלל , מה רצונך ממני?\" לא הבין אוראל , \" אנא מכם , אל תריבו , זה היום הכי גדול של שניכם , אז בבקשה , תלמדו להסתדר ביניכם!\" הסברתי להם בחיוך עייף. \" נכון! עדיף שנמעיט כמה שפחות לריב זה עם זה , מה דעתך , אוראל ?\" שאל תום . \" בהחלט שכן , אני חושב כמוך , רק ששיר לא תדפוק התעלפות , זה מה שחסר לי עכשיו.\" השיב אוראל ברשמיות . למרות שהם לבשו את אותה החליפה הלבנה . לא ידעתי עדיין להבדיל ביניהם.
תגובות (0)