לשאוף לפסגה – פרק שמונה עשר
פרק י"ח
המשכתי לשקוע בתוך מחברתי בעוד בנות כיתתי שהו עם חברותיהן מהכיתות הרגילות. אהבתי יותר לבלות את רוב הזמן בכיתה לבדי , עם המחברות וספרי הלימוד , אהובי נפשי מאשר לשהות עם חברותיי לכיתה .
חשבתי שאם התוכנית טולי יזמה מרצונה שלה להשבת זכויותינו תתרומם , יש סיכוי שמשהו באווירה ישתנה. אך גם את המחשבה הזאת דיכאתי . תהיתי מדוע ישבתי בכיתה בחוסר מעשה במקום לנסות להיות מעורבת יותר ולפעול עם טולי ליישום תכניתה כדי שנתקדם בלימודים . מחשבות לחוד ומעשים לחוד , כמעט בכיתי מתסכול ומרחמים עצמיים , זה היה יותר חזק ממני, ידיי היו כבולות , ישבתי ולא זעתי ולא נעתי ממקומי.
אולי מפני שלא נחפזתי ביתר אומץ לגשת אל טולי ולהסביר בפניה שאני רוצה להיות מעורבת בכיתה ולהציג את דעתי . למה כולן מסוגלות ורק אני לא מסוגלת לאזור אומץ ולהצהיר על כוונתי בגלוי ולשנות אחת ולתמיד את פני הדברים בכיתה . לא העזתי להגיד שההתנהלות המפוקפקת של המנהלת אכן מעיבה על המשך עתידי בפנימייה ובכלל בהמשך חיי. המשכתי לשתוק ולהסתיר בתוכי את הדברים שמפריעים לי בקרבי. ואולי השתיקה הזאת התנקמה לי בהמשך עתידי כשהייתי צריכה לעמוד על זכויותיי במופגן ולא בפנים.
כמה טולי זעמה בשומעה שלא נתרום את חלקנו לצורך קיום תכניתה . היא כעסה ביחוד עלי ועל קורין , ובצדק .
תהיתי איך היו פני הדברים אלמלא היינו כן משתפות פעולה עם טולי ושאר הכיתה.
קלפיות הועמדו משמאל לשלוש כיתות ז'. הבחירות ליושבת ראש מועצת התלמידות יצא לדרכה. נציגות השכבה הן נויה , טולי , דניאל ותהילה. רוני עברה מכיתה לכיתה בהושיטה לנו את תעודות הזהות של הבוחרות .
טולי , נויה דניאל ותהילה שהו בתוך הכיתות , רונה הכינה שלטים וגי'נגלים לעודד את כל בנות השכבה לבחור בדניאל חברתה. רונה תלתה את השלטים בפתחי הכיתות.
דניאל , שהיתה נציגת כיתה ז'2 , בנות כיתתה הצביעו בעבורה. דניאל ותהילה זייפו כרטיסי קולות בשביל שהבנות השכבה יבחרו בשתיהן או על כלום.
ראיתי את נויה ושאלתי אותה לשלומה , גם לחצתי את ידה. איחלתי לה את כל הטוב שבעולם ושתקבל רוב מכריע בבחירות למועצת יושבת ראש התלמידות. חיבקתי אותה בחום וכל אחת משתינו פסעה בהמשך המסדרון.
לקחתי נשימה עמוקה , קצת התקשתי לקבל החלטה מכיוון שאני לא יודעת במי לבחור. או נויה , או שאבחר בטולי, או בדניאל או בתהילה . תחבתי את ידי לכיס השמלה ושלפתי את כרטיס הבחירה שלי.
ירדתי במורד המדרגות לכיוון בניין הכיתות של ז' וח'. נגשתי לקומה הראשונה בה לומדת שכבת ז' .
נכנסתי במרוצה , עד לא הספקתי לומר שלום לכל חברותיי לכיתה , הדלת נסגרה אחריי בתנופה עזה וצורמנית.
מיהרתי להתיישב לצד קורין והוצאתי את כרטיס הבחירה שלי, וכתבתי את שמה של טולי בתוכו בכתב יד חרטומי ולא ברור.
ההחלטה היתה ספונטנית ופזיזה מדיי, ללא מחשבה יתרה וללא היסוס . לא תיארתי לעצמי ולא דמיינתי כמה הגילוי שהתוצאות הבחירות זויפו כמובן , על ידי דניאל ותהילה. כדי שלבסוף דניאל ותהילה יבחרו כעסתי עליהן מכיוון שהן לא הרוויחו ביושר את התואר הנכסף ליושבת ראש מועצת התלמידות.
טולי לא נבחרה לבסוף , למרבה אכזבתי, כמה צפוי שתהילה ודניאל החליטו לשנות את תוצאות הבחירות ולנצח על ידי פתקי בחירה מזיופים הן הרחיקו לכת בשביל שבנות השכבה יצביעו בשבילן.
לאחר מכן, שמעתי את האייפון שלי מצפצף שהונח על שידת הלילה שימין למיטתי. אימצתי את עיניי מעל לכתפיי וראיתי שהוא רותת ללא הפסק. הושטתי את ידיי , ראיתי ששתי שיחות לא נענו, אחר נכנסתי " שיחות האחרונות " היה כתוב על הצג : אוראל , תום , טולי וקורין.
חייגתי את מספר הנייד של אוראל אך לא היתה קליטה לאזור החיוג שאני מנסה לטלפן אליו , והוא לא היה זמין בפלאפון.
תרתי אחר מס' הנייד של תום וגם הוא לא ענה לי.
יצאתי מן " שיחות האחרונות" פתחתי את ההודעה שנשלחה ממספר לא מוכר פתחתי את ההודעה וקראתי אותה בעיניים קרועות לרווחה. לשונה של ההודעה היה שהתאומים אוראל ותום חוגגים השבוע בר מצווה כפול .
שקעתי בהקלדת מענה בנייד שלי. השחלתי את האייפון שלי במגן הסיליקון הורדרד כדי להימנע מקרינה.
ירדתי למטה לאולם הספורט לתוצאות הבחירות למועצת התלמידות , האמת שהתבדתי . נויה זכתה ברוב המכריע וזכתה בבחירות , היא יושבת ראש התלמידות החדשה. למרות שתהילה ודניאל זייפו את קולות הבחירה שלה, היא נבחרה ברוב קולות.
סקרתי את המתרחש בצמצום עפעפיים . המון בנות נהרו לעבר נויה , חבקוה והרעיפו עליה את תשומת לבן . טולי עדיין לא התאוששה מהמכה שנחתה עליה. היא הראתה סימני אכזבה בפניה לכך שהיא לא נבחרה . והיא לא רצתה לחשוף זאת בפני בנות השכבה.
אני וקורין התקרבנו לעבר טולי ואוסי ושאר הבנות . כולן דממו ולא ידעו איך להגיב .
עוד לפני שהבנו מה אירע , הרמנו את עינינו הצידה , וגילינו שטולי כבר לא אתנו. הבטתי אנה ואנה , ולא היה זכר לטולי בשום מקום. אפילו בארוחת הצהריים היא לא נכחה. התחלקנו לשתי חוליות כדי לערוך חיפושים אחר טולי. קורין , אני ואוסי התגנבנו לעבר חדר מס' 1 , ראינו שהדלת סגורה , אבל נוצר קרע ולאחר מכן הדלת נפתחה לגמרי, טולי הופיעה בפתח. עוד לפני שהספקתי להשחיל מילה או לומר מילה , היא סגרה את הדלת בטריקה. " לא להיכנס, בבקשה," קראה טולי בכעס ושוב סגרה את הדלת בטריקה מחרישת אוזניים. ניגשתי לחדר בסערת רגשות גלויה , הייתי מוכרחה לדעת מה עובר על טולי . " מה קרה לך, טולי? למה את בוכה?" שאלתי בנימה רכה , " כלום ," אמרה טולי בנימה מאופקת. " טולי , מה עובר עלייך ? טולי , הגידי נא לי מה עובר עלייך?" שאלה אותה אוסי וניצבה למולה. היא לא ענתה ולא הגיבה. " תלכו מכאן , בבקשה ," מלמלה טולי בקול חנוק.
נחפזנו לצאת מן החדר , אוסי חסמה את הפתח לבל אכנס שנית , " מה עם טולי..? מה קורה איתה , אני רוצה לדעת מדוע היא בכתה!" אמרתי בתוקף , אך אוסי לא הניחה לי להיכנס לחדר, " עזבי את טולי , היא בוגרת לגילה, אני בטוחה שהיא תמצא דרך להתגבר על בכייה, " אמרה אוסי .
"אוסי צודקת , שיר , בואי נניח לכך לעבור, את תראי שהיא תתגבר על כל זה," אמרה קורין מודאגת.
קורין משכה את ידי בכוח ואני פסעתי אחריה כשיכורה .
חשבתי שהיא מבואסת בגלל שהיא לא נבחרה להיות יושבת ראש התלמידות , כך חשבתי עד שנוכחתי לראות שהיא מבואסת בגלל שדוד עזב אותה , כעת היא שבורת לב. היא פסעה כהלך שראה לפניו נחש. כל הברק שבצבץ בעיניה הכחולות דעך ונעלם.
דוד חיזר במרץ אחר חן . דוד החל לגלות עניין רב בחן. חן דחתה את חיזוריו בתוקף אך דוד לא ויתר והמשיך לחזר אחריה בלהיטות.
" תמשיך לחלום , ילדון , אני לא לעולם לא אהיה החברה שלך , " אמרה חן בגנדרנות והניפה את שערה לאחור. " אה, כן? " קרא דוד ביהירות . הוא ניסה לקרוא את המחשבה שחלפה על פניה. " את רוצה להיות החברה שלי ?, הגידי שכן!" ניסה דוד לשכנע את חן . " חברה שלך? מה פתאום? לעולם אני לא אסכים להיות חברה של מישהו כמוך , הרי יש לך כבר חברה , לא , איך קוראים לה? זאתי עם העיניים הכחולות ושיער בלונדיני שופע וגולש? אה , טולי? " אמרה חן בלהט.
היא לא הצליחה להסתיר את קנאתה. " שאני אבין , את מקנאה בטולי? נפרדנו כבר , ואת יכולה להיות רגועה, אין לי חברה " התעודד דוד.
" הצחקת אותי , מה פתאום שאני אקנא? עם כל הכבוד לטולי, אני לא רוצה להיות חברה שלך, ותפנים כבר לכרטיס הזיכרון שלך , אף פעם לא יהיה לי חבר ," העמידה חן פני אדישה . " את רוצה לומר לי שאת בעצם לא מעוניינת בי ושאת לא רוצה לצאת איתי,? " אמר דוד מיואש. " כן , אני לא מעוניינת בך . אה? ותשכח שאני קיימת , עדיף שבכלל לא היינו נפגשים כאן," הוסיפה חן לנהוג בו באכזריות. " למה , חן ? , מדוע את מתעקשת לא להיות איתי? מה הסיבה שאנו לא יכולים להיות זוג? האם זה משום שאנחנו בפנימייה דתית ? " שיער דוד בקושי. " כן , וזה בגלל סיבות נוספות , אסור לנו להיות ביחד , פשוט אסור לנו , דוד , תבין כבר שהקשר שלנו לא יכול להימשך , עלינו להתרחק זו מזה מהר ככל האפשר!" התלהטה חן . " אבל… אמרי לי מדוע? למה את לא רוצה להיות חברה שלי?" שאל דוד בעצב . " ככה , דוד , אסור לתת לקשר כזה להימשך , אתה לא מבין שזה מסוכן לנהל קשר כך?" השיבה חן אף היא בעוגמה. " טוב , היי שלום , מקווה שאת לא תתחרטי על זה אי פעם שסירבת להיות חברה שלי!," אמר דוד בקול קשה. " אני לא אתחרט , " השיבה חן ללא חיוך.
תגובות (0)