אל תסתכלי אחורה פרק 2- התלמיד החדש

נ.מ ריאן
עבר חודש מאז מה שקרה לאליסון והיילי, בחודש הזה אליסון לא הפסיקה לבכות. אני יודע, שקשה לה שהיילי הלכה לעולמה ואני חייב לשפר את מצב רוחה, אני לא יכול לראות אותה עצובה כל כך, ומחר מתחילים הלימודים. שיט אני גרוע בשיחות נפש, אבל אני חייב. דפקתי על דלת חדרה.

נ.מ אליסון
עבר חודש מאז התקרית, מחר אני מתחילה ללמוד בכיתה י', ללא החברה הטובה שלי, בלי היילי.
בחודש האחרון לא עשיתי כלום חוץ מלבכות ולישון. דפקו בדלת וריאן נכנס, " אני יכול לשבת?" הוא שאל, הנהנתי והבנתי שהולכת להיות שיחה ארוכה שממילא הייתה אמורה לקרות מתישהו. הוא התחיל:"אני יודע שזה קשה לך, אבל מחר מתחילים את הלימודים, ואת, קליאו והיילי החלטתם שזאת הולכת להיות ה-שנה, אני יודע שקשה לך בלעדיה, ואני בטוח שהיא משגיחה עלייך מלעמלה ורוצה שתהיי מאושרת גם בלעדיה…" אני יודעת שהוא צודק, אני, קליאו והיילי היינו עושות הכל כדי לשמח אחת מאתנו, אבל קשה לי להמשיך בלעדיה.הוא המשיך: "אני יודע שזה קשה, אבל את חייבת להשלים עם המוות שלה, ולהיות מאושרת בשביל שתיכן."

נ.מ ריאן
פחדתי שאמרתי משהו קשה מדי, אני לא טוב בחרא הזה. אליסון אמרה:"אני יודעת שאתה צודק אבל זה קשה!" חיבקתי אותה ואמרתי:" אני יודע, אני כאן בשבילך". היא בכתה ואמרה:"אני אשתדל, תודה ריאן" "על מה?" שאלתי. " על זה שאתה מנסה לעודד אותי ומצליח", היא אמרה. חייכתי ויצאתי מהחדר, אני לא רגיל לראות את אחותי הקטנה עצובה, ושמחתי שהצלחתי לעודד אותה.

נ.מ אליסון
השעון המעורר ציפצף וקמתי בלית ברירה, אחרי השיחה עם ריאן אתמול החלטתי לא להסתכל אחורה ולהתמקד בעתיד. התארגנתי מהר, היום אני מתחילה את כיתה י' ואם אני לא אזוז אני אאחר. לבשתי חולצת בית ספר לבנה ומכנס ג'ינס קרעים כהה, התאפרתי וזרקתי את השיער לקוקו גבוה, שמתי נעלי נייק שחורות, שרשרת עם שם ועגילי זהב, ארגנתי את התיק והייתי מוכנה, לקחתי אייפון ואוזניות. בדקתי אם יש לי באייפון הודעות, התעלמתי מהחפירות ושלחתי הודעה לנוני שלי.( אני וקליאו קוראות אחת לשנייה נוני).
אני: את באה אליי שנלך ביחד לבית ספר??
נוני שלי: כן, 5 דקות אצלך, את תסתדרי בלעדיי 5 דקות??
אני: כל עוד יש לי שוקו בבית, אני אסתדר בלעדייך גם שבועות…..
נוני שלי: חייבת לגמול אותך מהשוקו.
אני: אבוד לך…
נוני שלי: צודקת.
אני: טוב בייוש, מישהו קורא לי, אה כן זה השוקו שבמקרר.
ירדתי לקומה הראשונה והלכתי למטבח לקחת שוקו, ריאן היה בסלון וראה כדורגל(אני לא מבינה איך אפשר לראות כדורגל על הבוקר או בכלל), אמרתי לו בוקר טוב והוא החזיר לי בוקר טוב. ואז אמר:" אמא בעבודה אז אני לוקח אותך היום לבית ספר." אמרתי:"סבבה אבל גם קליאו מצטרפת, היא בדרך" ריאן הסכים ואני לקחתי את השוקו שלי.
דפקו בדלת וקראתי לריאן שיבוא כי קליאו הגיעה ואם לא נצא עכשיו אנחנו נאחר. ראיתי שריאן מחייך ואז הוא אמר: "שמח שהתעודדת אחותי" חייכתי לו למרות שעדיין כאב לי על היילי, אבל אני חייבת לשמוח בשביל שתינו. אני וקליאו ישבנו מאחורה וריאן נהג. הנסיעה הייתה שקטה אבל שמתי לב למבטים שקליאו וריאן החליפו ביניהם, גלגלתי עיניים, זה כזה שקוף…..
הגענו לבית ספר והתפצלנו, אני וקליאו הלכנו לעבר הכיתה שלנו, וריאן לכיתה שלו (לפחות זה מה שהוא אמר, אבל אני מכירה אותו טוב מדי ואני יודעת שהוא ודילן -החבר הכי טוב שלו, הלכו לפינת עישון).
הייתי עסוקה במחשבות, ושמעתי את קליאו אומרת לי להיזהר, אבל כבר התנגשתי בו ונפלתי. הסתכלתי למעלה והתכוונתי לומר למי שזה לא יהיה שישים לב לאן הוא הלך, ואז ראיתי אותו, הוא חתיך, לא, יותר נכון- הוא לוהט!!!!, הוה גבוה ויש לו שיער שחור ועיניים שחורות שטובעים בהם וקשה להסיט מהם את המבט, אבל אז הסתכלתי עליו והבנתי שגם מהשרירים והקוביות שלו אי אפשר להתעלם, הוא מושלם!, ואז הוא אמר:" סתכלי לאן את הולכת", אוקיי, עד כאן, הפיוזים שלי התחילו לעלות ועניתי לו או יותר נכון צעקתי בלי לחשוב: "תסתכל אתה לאן אתה הולך, כי אתה זה שהתנגש בי, ואל תשכח לעשות בדיקת ראיה בדרך וגם בדיקת איי קיו כי אתה לא כזה חכם אם קשה לך לשים לב שאתה מתנגש באנשים", נראה לי שנהייתי אדומה מרוב עצבים, הוא ענה לי:"אני מבין שאת לא מודעת לעצמך ולא רואה לאן את הולכת, חוץ מזה חשבתי שרואים יותר טוב מלמטה, גמדה", נראה לי שיצא לי עשן מהאוזניים מרוב עצבים והתכוונתי לענות לו תשובה שנונה אבל לא הספקתי כי קליאו משכה אותי, "אני מצטערת שאני מפריעה לרגע הרומנטי שלכם, אבל אנחנו עומדות לאחר לכיתה על היום הראשון", רצנו לכיתה וישבנו ביחד. שפרה המורה שלנו נכנסה לכיתה בחיוך כמו בשנה שעברה, ואמרה:" אני אשמח לשמוע חוויות מהחופש, אבל קודם אני רוצה להכיר לכם את התלמיד החדש בכיתה שלנו…."
איזה כיף, תלמיד חדש. אני אוהבת להכיר אנשים חדשים, חוץ מזה אולי הוא חתיך…. הוא נכנס לכיתה, טוב הוא בהחלט חתיך אבל מאוד מעצבן, זה החתיך מהמסדרון , המורה המשיכה :"תכירו את רוי", הוא הסתכל על כולם ועיניו נעצרו עליי, גלגלתי עיניים וידעתי ששנינו חושבים אותו דבר. זאת הולכת להיות שנה קשה….