פדיון שבויים חלק ג'

אחד החייטים אמר לחברו , יש לנו 600 רובל זה סכום עצום , אם ניתן 300 רובל עבור המשפחה הזאת עדיין יישאר לנו סכום נכבד של 300 רובל , זה 150 רובל לכל אחד , זה יחזיק אותנו לפחות כמה שנים ונזכה לפדות שבויים יהודים.
החייט השני מיאן , כל חיי אני עובד קשה מאוד והפרנסה לא מצויה , סוף כל סוף הסתדרתי , אני לא מוכן לוותר על חיי.
אם כך , אמר החייט הראשון , בוא נחלק את הכסף ונתפצל איש איש לדרכו.
כך אמר וכך עשו.
החייט השני לקח את חלקו והלך לו שמח וטוב לבב , החיט הראשון לקח את חלקו ודפק בדלתו של המושל , המושל פתח את הדלת ושאל מה הוחלט , מיד הניח החייט את הכסף ביד המושל ואמר שחרר אותם.
המושל הביט במבט שואל בחייט וניגש לקחת את המפתחות למרתף , המשפחה יצאו בוכים מן המרתף , מודים לאותו חייט על ששחרר אותם ודמעות בעינהם , אותו החייט שמח אתם והלך לדרכו.
עברו הימים , החייט השני נתעשר מאוד מאוד והפך לאחד מעשר העשירים בעיירה.
החייט הראשון הלך וירד עד שנהיה עני מרוד , היה ממרר בבכי על מר גורלו ועל מה שנעשה לו שעשה טובה וקיבל רעה תחתיה עד שנעשה קבצן והיה מקבץ נדבות על מנת שיוכל להתקיים.