דוד אריה

לא פגשתי בדוד אריה מעולם, אך אני מכירה אותו מקרוב. אמא שלי סיפרה לי על אחיה האהוב, שהיה מבוגר ממנה בכמה שנים. הוא היה חכם ומצחיק והפליא לנגן בכינור, והיה נוהג תמיד בצניעות – נחבא אל הכלים, אבל אני מגלה אותו בין דפי האלבום. אני רואה את חייו חולפים מול עיני דרך הדפים. כאן, בעמוד הראשון, הוא נולד לא מזמן, קטנטן וחמוד כמו בובה קטנה, ידו הזעירה סגורה לאגרוף והוא מתבוננן בה בריכוז. והנה הוא בגן, רוקד במסיבת חנוכה, על ראשו מתנוסס כתר עם נר צבעוני, פניו נוהרים ועיניו צוחקות. היו לו עיניים ירוקות כמו שלי, ושיערו מעטר את פניו בתלתלים בהירים. וכאן הוא בבית ספר יסודי, יושב ישיבה מזרחית בתמונת מחזור של כיתה ג'. דוד אריה מנגן בכינור במסיבת הבר מצווה שלו, עיניו עצומות בריכוז כשהוא מושך בקשת ומשמיע מנגינה נוגעת ללב. שיערו כבר כהה יותר כשגדל, אך עדיין אותם תלתלים רכים. עוד ועוד תמונות, דוד אריה עם אמא שלי, ראשיהם צמודים והם צוחקים מבדיחה פרטית, ועוד אחת עם ההורים. כאן הוא מקבל תעודת הצטיינות על הישגיו בלימודים בבית הספר התיכון, ועוד תעודה על התנדבות בקהילה. דוד אריה במדי צה"ל, מאובק ועייף אחרי סדרת אימונים מפרכת. ושוב עם הכינור, לובש חולצת משבצות ועל פניו משקפיים מצחיקים עם מסגרת שחורה ועבה. ובסוף האלבום הטיול הגדול. דוד אריה חובק את העולם. שזוף בחוף המזהיב של תאילנד, יחף במנזר בנפאל, חולם מול מפל שוצף , בעמקים ירוקים ברוח המייללת, בנעלי טיפוס חומות עם מקל הליכה ארוך, הולך הלאה בשביל וכובש את ההר המושלג. וזהו. הדף האחרון.