כריסטינה על הכוונת פרק 1 למי שלא קרא…

בזמן שנסעתי בלימוזינה שירבטתי דברים וכתבתי שירים-כריסטינה כתבה ביומנה,
"רוצה משקה עלמתי?"שאל נהג הלימוזינה ג'ורג'
"לא תודה,ומה סיכמנו ג'ורג'-השם שלי הוא כריסטינה קופר!"אמרתי בכעס,קשה ליהיות הבת של האנשים הכי מפורסמים בעולם(,לפחות בין,)ושלא יצמידו לך שם,בעיקר שהחלום שלך ליהיות שוטרת…
העמוד הראשו שכתבתי ביומן היה לפני 9 שנים,ג'ורג' קנה לי אותו,הוא נכתב שהייתי בת 7:

"יומני היקר,קצת מוזר לי לכתוב אליך,זה כמו לכתוב אל חפץ דומם,אך אל תעלב!אתה היחיד שמבין אותי!אתה מבין,יומן,הורי בין העשירים בעולם,אמא היא דוגמנית על,(פעם היא הייתה מדענית עד שהחליטה שלא מתאים לה),כל היום עם העיצוב שמלות,יוצא לי לראות אותה פעם בשבועיים עאיש לי מזל,ואבא,שאפילו לא נתחיל לדבר עליו!,יש לו חברה גדולה שמייצרת טלפונים,לפטופים וגם טלוויזיות..הורי תמיד רוצים שברגע שאהיה גדולה אהיה כמוהם,דוגמנית או בעלת חברה גדולה,תכנית כל אחד עושה משהו לציבור אבל אני רוצה ליהיות רופאה או שוטרת!"

אבל התבגרתי מאז,והבנתי שאם אני רוצה לעשות משהו,צריך לעשות אותו עכשיו.
ג'ורג' הוריד אותי באחוזה ענקית עם שער מכסף,הבית שלי
"ג'ורג'!"צעקתי
"מה עלמת…כריסטינה?"
"תחכה פה עוד רבע שעה"אמרתי והוספתי-
"מהיום קוראים לי כריס כהן!"צעקתי
עליתי במהירות לחדרי ולקחת את המספריים גזרתי את שערי עד לקארה והחלפתי את בגדי המפוארים למשהו פשוט יותר,ארזתי את המזוודה שלי שהכילה את
-היומן שלי(כמובן)טלפון,בגדים ולפטופ..

כתבתי פתק ושמתי אותו על השולחן כתבתי"הלכתי,אחזור אחרי החופש,ממני כריסטינה!"
שמתי אוכל לחתולה שלי לוצ'ה,הור רצו שאקרא לה לוסינדה,לא הסכמתי…
ירדתי למטה וצעקתי לג'ורג'
"תקח אותי לפנימיית לימוד שוטרים!"