לחכות ולחקות

לחקות ולחכות
מחכה ומצפה למי למי למי?
כך היו שרים פעם ילדים ורוקדים
אך למי מחכים? למען האמת אין הם יודעים,
פשוט שרים ושמחים כטבעם של ילדים
בתמימותם ושמחתם הם צריכים להיות מודל לחיקוי
או שמא את האחרים במשחקיהם מחקים.
אנחנו,בני האדם, תמיד למשהו או למישהו מחכים שרק יגיע,
כמו למשל למשיח, מחכים ובינתיים מפסידים את מה או מי שהקדים והגיע.
מחכים ועד אז מחקים את השכנים מה השיגו לעומת האחרים,
מה שיש להם ולנו אין ורצים להשיג את האין במקום להתמקד ביש כאן ועכשיו.
ובמקום העבודה מביטים על האחרים ומחכים כמוהם לקידומים
ומי הכי טוב בחיקוי? יש אומרים התוכי ויש אומרים הקוף.
אבל למה את האדם מחקים? ולא מחכים שיגיע ייצור אחר אולי יותר מעניין?
הרי האדם הוא המחקה את האחרים במירוץ לחיים,
בהישגים , במותרות ובמקומות המגורים.
אז לא לחכות יותר
ולא לחקות את האחר
להיות מי שאנחנו כאן ועכשיו ולא יותר.