אביטלו'ש פרק 8

אביטלו'ש- פרק 8
מעין הסתכל על אביטל במבט ממושך , ולאחר מכן אחז במזוודתו ועלה
עם אחיו ספיר לפרוק את מזוודתם בחדרם המשותף. הוא הניח את קובץ
בגדיו על מיטתו , ומיין את הדברים שלו בתא שלו בארון הבגדים.
ספיר פתח את המזוודה והוציא מתוכה את כל הבגדים שקנה משם.
אביטל עלתה לחדרה להסיר את האיפור של המוקיון שכבר נמרח על
פניה. היא פשטה את תחפושת המוקיון, ולבשה שוב את שמלתה האדומה.
היא הסתכלה בראי תוך כדי שהיא הסירה את האיפור ואת שתי הנקודות
שצבעה בשתי לחייה הוורדרדות . היא חלצה את נעלי המוקיון
הגדולות והניחה אותן בקופסת הקרטון וגם את תחפושת המוקיון היא
קפלה והשאירה את זה שם.
היא ירדה במדרגות ורצתה לחפש את חורש , ובאופן מפתיע הוא זה
שנגש אליה בצעדי ענק. הוא עמד מולה כשעיניו הקשוחות בוהות בה .
הוא הביט בה במבט בוחן חשב טיפה ואז אמר בקול ברור: " אביטל ,
זוכרת שהצעתי לך להיות החברה שלי רשמית? " שאל אותה בפעם
השלישית והאחרונה.
" כן," אישרה אביטל בטון מופתע השגרתי שלה , " חורש , מה עם
ההצעה הזאת? הרי אנו זוג, לא?" התפלאה אביטל מהשאלה הלא
קשורה.
" אז מה שאני מנסה להגיד לך שאני מרגיש שאני רוצה להיות איתך .
אבל אני מושפע מאוד ממה שקרה להוריי בתאונת המטוס. בימים
האחרונים ההרגשות שלי התבהרו והבנתי שאם אני לא אעשה כלום עם
זה עכשיו. אז אולי לעולם לא. אביטל , מאז שהגעת לבית הזה את
הכנסת הרבה אור וטוב לב לחיי ולי, ועכשיו שאני מתחיל טיפה
להשתנות , בתוך תוכי הביחד הזה מעלה בי הרבה חששות ותהיות,
ואני מפחד להיפגע. אוי , אני מרגיש כמו ילד קטן." הצהיר חורש
בגילוי לב מפתיע. האם הוא ישתנה? זו שאלה שאביטל שאלה מאותו
הרגע שנכנסה לבית שלו . השינוי הזה הוא עניין של זמן וסבלנות ,
עד מתי היא תוכל להבליג לו על עלבונותיו.
" חורש , גם אני מרגישה כמוך , כשהצעת לי לבוא לעבוד פה בבית
שלך אז הרגשתי כאילו זה בא לי מהר מדיי, ואני גם מרגישה אלייך
המון דברים, אני רוצה להיות כנה ולהגיד שלכוח הסבל שלי יש
גבול. הילדים אוהבים אותי זה מלחיץ וחדש שהם מפרגנים לי ככה .
אני לא רגילה לכל החום הזה שאתם מפגינים כלפיי . אם אני אגיד
שכן , אז אני אצא שקרנית בסוף. אבל אני בכל זאת רוצה לתת לך את
ההזדמנות הזאת להראות לעצמי שנוכל להמשיך ולהיות ביחד ככל
האפשר." אמרה אביטל ברגש.
חורש נראה לה כמו ילד קטן שזקוק לנחמה , באותו הרגע היא רצתה
להגיד לו שהיא מרגישה כמוהו.

" אביטל , אני באמת מחבב אותך. אני מרגיש איתך כל כך שלם ובנוח
, לא ידעתי שיש דבר כזה שנקרא אהבה, בשבילי זה היה רחוק
מלהתגשם , כמו כוכב רחוק שנמצא אלפי קילומטרים מכאן. תודה לך
שנכנסת לחיי ושינית אותם , כי בלעדייך הייתי ממשיך באפלה ללא
דרך וללא עתיד." אמר חורש בטון לא קשוח וליטף את ידה.
אביטל הרימה את גבה בהשתאות. האם חורש משתנה? אף אחד לא הבטיח
לה שהשינוי הזה שהוא חווה יחזיק מעמד הרבה זמן. היא הביטה בו
כלא מאמינה .
" חורש , אני אוהבת אותך. זו הפעם הראשונה שאני אומרת לך את מה
שאני מרגישה אלייך. אבל אני מרגישה שמה שיש בינינו הוא אמיתי
ונדיר." השיבה אביטל בחיוך מסמיק.
בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן , חורש חייך אליה חיוך גדול .
אביטל חייכה אליו בחזרה.
" גם אני אוהב אותך , אביטל." שמע את עצמו אומר. " ואני רוצה
שנמשיך להיות ביחד למרות כל הקשיים שיעמדו בדרכנו , ואנו ננצח
אותם , אני מבטיח לך." אמר חורש בחיוך מבטיח.
" זוגיות היא לא פשוטה וצריך לעבוד עליה בכל יום. נצטרך הרבה
סבלנות ואורך רוח לכך , ולהילחם על מה שאנו מרגישים. זה לא
פשוט כמו שזה נראה. זו עבודה מאומצת." הסבירה אביטל בידענות.
היא ידעה שאהבה לא מגיעה מהר , צריך לעבוד קשה ולהזיע על מנת
לקצור פירות טובים.
" כשנגיע לגשר הזה , נעבור אותו כמו גדולים. אנחנו צריכים
להיות ביחד כדי לטפל בילדים ולהמשיך לחנך אותם כמו שהבטחתי
לאימא ולאבא שלי לפני שהם נהרגו בתאונת המטוס. אסור לי להפר את
ההבטחה הזאת , אני אחראי על האחים שלי ואני לא ארצה שחס וחלילה
, יקרה להם משהו. ואת היא המפתח לקיום ההבטחה הזאת , ואני אומר
גם לך , תשמרי ותגני עליהם כמו אבנים יקרות ,טוב , אביטל שמעת
מה אני מבקש ממך?." אמר חורש בפנים קשוחות.
" כן," היא ענתה כאשר היא נזהרת לבחור את מילותיה בקפדנות, "
הבנתי את מה שביקשת ממני לעשות , אני אשתדל לעשות ככל יכולתי
כדי שלא יקרה להם משהו. ואם יקרה להם משהו , אני לא יודעת מה
תעשה לי אז! כל עוד אנו ביחד לא נפול ." קראה אביטל בכובד
ראש.
חורש ליטף את ידה והביט בה ממושכות כאילו הוא מנסה לומר דבר מה
ונבוך הוא להגיד אותו מולה.
" יופי , אני שמח. נדבר מחר טוב? כעת אני צריך לעבוד עם איתן
במשרד שלי ותבואי אליי אחר כך , נראה מה נעשה, מה את אומרת?"
שאל חורש בניסיון לחדש את השיחה.
" בסדר, נתראה מחר חורש ואני אבוא אלייך אחר כך, טוב?" חתמה
אביטל וכל אחד מהם הלך לדרכו , אביטל- לחדר והוא – לפגישה
במשרד עם חבר הילדות שלו , איתן.
אך אביטל שכחה פרט אחד שהיא גם חברתו של תמיר. היא לא יודעת
איך לספר לו שהיא ואחיו חורש ביחד. היא מלכתחילה לא רצתה שום
קשר רומנטי איתו , היא ראתה בו יותר ידיד קרוב מאשר אהוב. היא
לא רצתה לפגוע בו, וגם לא לאבד אותו כי בשבילה הוא היה כמו אח
ולא כמו חבר. ובכל זאת , עכשיו נראה לה שהיא טעתה כשנחפזה
להיענות כשהציע לה להיות החברה שלו. אז כשהיא ענתה לו , היא לא
חשבה באותו הרגע באופן רציונלי.
היא היתה החברה של שניהם. היא רצתה לספר לתמיר שהיא התחילה
להיות עם אחיו חורש , כי מן הפעם הראשונה שהיא פגשה בו ,הוא
מצא חן בעיניה. והיה בניהם חשמל באוויר. היא חשה אליו משיכה
מאוד עזה ובלתי נמנעת , כשהיא בקרבתו היא נהפכת להיות כמו קרח.
וכל זה בגלל אהבתה אותו , אהבה אמיתית וגדולה שכמו שנועצים
סיכה בבלון הוא מתפוצץ , כך היא חששה שהיא תתפוצץ מרוב הרבה
אהבה.
היא שכחה לפעמים שהוא העליב אותה והקניט אותה על כך שהיא
מתערבת לו בחינוך אחיו. ועכשיו , כשהחלום נראה קרוב מלהתגשם ,
היא מפחדת שהוא יחזור להתנהגות הקודמת שלו.