כתמי קפה-פרק 18 (חלק ב')
"את מוכנה להפסיק לשתות כאילו זה מים?" אלון הסתכל עמוק אל תוך עיניי. רעדתי מקור והצטערתי על ההחלטה המטופשת להשקיע בשמלה קצרה ולא לצאת עם ג'ינס פשוט כמו שאני אוהבת. "את מאבדת את זה!"
"מי אמר שאני מאבדת את זה?" התקרבתי אליו בצעדים כושלים וכרחתי את ידיי מסביב לצווארו. "אולי אני מוצאת את זה?"
"זה אפילו לא הגיוני" הוא הזעיף פנים ולא הפסקתי לצחקק ולהתנדנד מצד לצד.
"גם אתה לא הגיוני" נצמדתי אל גופו ונישקתי קלות את צווארו. הוא הטה מעט את ראשו וקצב נשימותיו התגבר מרגע לרגע.
אני לא בטוחה איך אני זוכרת את הרגעים האלה, בהם אלון מלמל כמה דברים על כך ששנינו שיכורים מדי בשביל לעשות החלטות פזיזות אך ידיו עטפו את מותניי בחזקה, כאילו הוא מפחד שאני אברח. אני גם לא זוכרת איזה מהמשקאות באותו הלילה נתן לי את האומץ לעמוד מולו ולשכנע אותו להתמסר אליי, גם אם לזמן קצר. מה שכן, הברמן ההוא היה קוסם וידע בול מה אני צריכה בשביל לשכוח שאלמוג נמצא במרחק מטרים ספורים ממני, ופשוט להנות.
תגובות (4)
פרק מושלם!! תמשיכי…♡♡
תודהה ❤
מה הקטע שלהם ? בא לי לבעוט בהם, אוף .. תמשיכי
חחחח למה לבעוט ובמי?
אני בדיוק ממשיכה ❤❤