כתמי קפה-פרק 17

"אני לא טיפש תומר" אלמוג דיבר במלוא הביטחון אבל אצבעותיו שזזו במהירות על קולה, החתול שלי, הוכיחו לי שהוא מתוח כמעט כמוני. "יש לי חברה כוסאמק. ואני מוכן לקרוע את הלב שלי מהמקום בשבילה אם צריך. אבל ברגע שאלון סיפר לי הרגשתי שאני משתגע. זה אכל אותי מבפנים לדעת שהוא נגע בך ואני לא. רק לדמיין אותו מפזר את השיער שלך ומפשיט אותך באיטיות.."
החזקתי את כוס התה בחוזקה וחיכיתי שהוא ימשיך, או יפסיק, או יקום או ילך, או ישאר לישון כאן ואחותי תמצא אותנו מחובקים וערומים כשתבוא לבדוק שאני כאן. כאילו שיש לי לאן ללכת. הרגשתי אטומה. כל מה שרציתי היה שאלון ידע שאלמוג היה כאן ונגע במקומות שהוא כבר לא היה רוצה לגעת בהם.
"תומר.. מה את עושה לי?" אלמוג העיר אותי מעוד זיכרון של שפתיו של אלון.
"אני אוהבת אותך" עניתי בפשטות והוא הוציא את הפלאפון מכיס המכנסיים. קולה קפצה ממנו באדישות, כמו שאומרים החתול דומה לבעלים שלו. הדלקתי עוד סיגריה וניסיתי להחזיק את הדמעות בפנים. "ולפני שהכרתי את אלון, הייתי בטוחה שאני מסוגלת גם להתאהב בך."
אלמוג הניח את הפלאפון בצד ועיניו היו אדומות ורטובות. שנאתי את עצמי כמו שלא שנאתי מעולם.
"תמיד אהבתי שאת ישירה." הוא חייך והדמעות לא הפסיקו לרדת. "נפרדתי ממנה. אם כבר בגדתי, אז זה לא משנה שזה בהודעה. " השפלתי את מבטי אל הדשא וחיפשתי קצה של חוט שאני אוכל למשוך בו בשביל שהאדמה תפתח ותבלע אותי שלמה. ואז הוא נישק אותי, נשיקה עדינה ורגילה לחלוטין, בלי משחקי לשון ובלי ידיים, נשיקה טהורה ואמיתית שהוכיחה לי שהוא חשוב לי יותר מעצמי.

"את זוכרת שהיינו יושבים ככה בסופי השבוע לפני שהתגייסת והיינו מרכלים על אחותך שרק התחילה לצאת עם בנים?" אלמוג משך מעלינו את השמיכה והתכרבלנו אל מול הטלויזיה. לכל אחד מאיתנו עבר סרט אחר בראש. חשבתי על כמה שאלמוג היה חסר לי. ואז חשבתי על היחסים בינו ובין אלון, ועל זה שהוא ביקש ממנו שישמור עליי, ועל זה שהוא שומר עליי יותר מדי עכשיו. מעניין אם הוא יודע שאלמוג היה זה שגרם לי להפיל את המכסה של הסיר, או לפחות שניתקתי את השיחה ביננו בגללו.