אביטלו'ש 2 פרק 1

אביטלו'ש 2 – פרק 1
המכונית שהיו בהם אביטל וחורש התהפכה על צדה והתגלגלה לתהום
ההר. אביטל ידעה בלבה שהם עברו תאונה , ושאולי קרה לחורש משהו.
" חורש חורש!" אביטל צעקה לעברו אך הוא לא זז. היא אחזה בכתפיו
וטלטלה אותו טלטלה חזקה , אבל הוא לא פקח את עיניו.
" בבקשה אלוהים זה לא קורה לי, שהוא לא ילך לי עכשיו , אני
זקוקה לו ואחיו זקוקים לו." אמרה אביטל ופרצה בבכי תמרורים ,
היא קיוותה שחורש לא ימות וישאיר אותה לבד עם האחים שלו. היא
בדקה האם יש לו דופק אך לצערה היה כבר מאוחר מדיי , לבו של
חורש נדם.
" חורש , אל תלך אני זקוקה לך , הבטחת שלך לא יקרה מה שקרה
להורים שלך . בבקשה אל תעשה לי את זה. אתה לא יכול למות , לא
אתה אתה גבר חזק ואתה יודע זאת." התחננה אביטל בפניי חורש ששכב
לפניה מת.
אביטל שלחה יד כדי לחפש היכן הניחה את הנייד שלה והיא הבחינה
שהוא בכיס שמלתה . היא התקשרה למד"א. הפרדמיקים זינקו במהירות
מן הניידת ופתחו את דלת הקדמית ע"י המפתחות של המכונית. שני
הגברים עם הכיפות הסרוגות לקחו את גופתו של חורש לעבר האלונקה
והבטיחו לאביטל שהם ייעשו את כל מאמציהם כדי להציל את חיוו.
בבית החולים הרופאים המנתחים נאלצו לקבוע את מותו בו ברגע כאשר
הם הגיעו עם האלונקה לכניסה הראשית של בית החולים.
הם הודיעו לאביטל שהם נאלצו לקבוע את מותו של חורש , מכיוון
שהיא קראה להם מאוחר מדיי כשליבו של חורש נדם.
אביטל פרצה בבכי תמרורים והצטערה על מותו של חורש. היא ראתה
אותו בחדר הניתוח , כולו חיוור ולבן , אבל עיניו המיואשות כמו
שהכירה אותו לא שבו להביט חזרה. אביטל אבתה להאמין שמה שראות
עיניה זה נכון. היא הביטה בו מיואשת ודוממת. היא לא רצתה
להאמין שעכשיו שחורש מת , הוא יהיה חסר לה מאוד. היא נטלה את
הנייד שלה והתקשרה לתמיר כדי להודיע לו על מותו של חורש.
" סלח לי תמיר על שאכזבתי אותך כשהבטחתי לך שאשמור על אחיך ולא
עמדתי בהבטחתי משום שקרתה התאונה ואני וחורש נפגענו , יש לי
פלסטר על המצח. וחורש אחיך…!" אמרה אביטל בבכי.
" אביטל , על מה את מדברת? על מה אני צריך לסלוח לך? מה עם
חורש? מה זאת אומרת שהייתה תאונה ?" שאל תמיר שהיה בהיסטריה.
" חורש נפטר בדיוק שהיה בדרכו לבית החולים, הוא לא הצליח
להחזיק מעמד . לא יכולתי לראות אותו מפני שהרופאים המתנתחים
קבעו מיד את מותו. תסלח לי תמיר?" שאלה אביטל ונשכה את שפתה
התחתונה בכאב.
" מה?!!! לא יכול להיות , פשוט לא יכול להיות, חורש נפטר ,
אלוהים למה קודם לקחת ממני את אימא שלי ואבא שלי ועכשיו גם את
אחי הבכור חורש. זה לא ייתכן!" אמר תמיר בהתפרצות זעם על האל
שבמרומים.
" למה לעזאזל לקחת ממני גם את ההורים שלי וגם את האח הבכור שלי
חורש. עכשיו אין לי אף אחד. חורש אחי הבכור הוא היה חזק מהחיים
למה דווקא אותו , הוא לא היה יכול למות מהתאונה. " לא האמין
תמיר והוא בכה לאביטל בטלפון.
אביטל שמעה אותו בוכה וקולה נבלע בגרונה.
" אני מצטערת על שבגללי אחיך הבכור כבר איננו, אני מאוד
מצטערת שלא יכולתי לשמור עליו כשהוא עבר את התאונה , אני לא
עמדתי בהבטחותיי , אני ואחיך חורש היינו זוג עד שבאה התאונה
והרסה את כל התוכניות שהיו לנו ביחד." הוסיפה אביטל באכזבה.
דמעות של עצב אמיתי נקוו מעיניה התכולות.
" אביטל תפסיקי לבכות , זה לא אשמתך התאונה הזאת לא קרתה
בגללך. היא קרתה משום שזה היה רצונו של אלוהים. קודם אלוהים
לקח לי את ההורים שלי ואח"כ הוא לקח ממני את האח הבכור שלי
חורש." אמר תמיר בהצטערות.
אביטל לא יכלה להמשיך להיות בבית החולים , היא חזרה לבית משפחת
כהן. בשביל להודיע לכולם שחורש מת ומעתה היא תהיה האחראית
עליהם. טובה ניגשה לפתוח את הדלת .
" שלום אביטל! מה קרה החלטתם לחזור בחזרה?" שאלה טובה בפליאה
והבחינה שחורש לא היה איתה.
אביטל הביטה בה בעיניים אדומות , היא לא ידעה מה לומר לה , איך
היא תגיד שלה וחורש הייתה תאונה ועכשיו היא באה לבשר לאחים שלו
שהוא נפטר.
" מה קרה לך אביטל? את מלחיצה אותי למה חורש לא איתך?" שאלה
טובה והסתכלה על אביטל בפחד.
" העניין הוא שאני וחורש עברנו תאונה , וחורש נפגע מאוד קשה
ואני קיבלתי מכה חזקה מהתהפכות המכונית , אני לא זוכרת בדיוק
מה קרה אבל חורש איבד את ההכרה ולבו נדם שתי דקות אחרי שהכרתו
לא שבה אליו. רציתי להתקשר למד"א אבל הם הגיעו מאוחר מדיי
ולקחו אותו לבית החולים שם הם נאלצו מייד לקבוע את מותו. אני
מאוד מצטערת טובי!" אמרה אביטל בבכי.
" מה?!! לא ייתכן מסכן אדון חורש! הוא היה עם מלא כוונות טובות
וטהורות , רצה בטובת אחיו והבטיח להוריו שהוא יטפל להם במקומם.
ועכשיו הוא? למה דווקא חורש? למה הוא? הוא היה בן אדם עם נשמה
גדולה ולב ענק. הוא לקח ברצינות את התפקיד שהכי קשה לעשות בו
שלדעתי הוא הראה שהוא גדול מהחיים. לא היה לו מזל , הוא רצה
מאוד להסתדר טוב להיות ביחסים מצוינים עם אחיו בעיקר עם אחיו
מעיין! אך בזה דווקא הוא נכשל כישלון צורב." אמרה טובה בעצב.
" תסלחי לי טובה , על שאני לא עמדתי בהבטחותיי איך אעמוד מול
הילדים ואספר להם שאחיהם פשוט מת? איך אני אסתכל עליהם בעיניים
אחרי שאני בעצמי גרמתי לתאונה מחרידה כזאת לקרות , איך?" לא
הבינה אביטל ומחתה את דמעותיה בגב ידה.
" זה לא אשמתך אביטלו'ש. תקשיבי לי היטב , התאונה הזאת לא קרתה
בגללך. היא קרתה בגלל שהיא היתה צריכה לקרות. וזהו. אין מה
לעשות." ניחמה טובה את אביטל העצובה וחיבקה אותה קלות.
הילדים ירדו במדרגות בזה אחר זה כששמעו שאביטל חזרה במפתיע
לבית , הם שמחו על חזרתה לביתם.
" אביטל, חזרת!" זה היה קולה הצלול של עונג והיא קפצה עליה
בשמחה.
"עונג , מתוקה שלי איך התגעגעתי אלייך מה שלומך?" הרימה אביטל
את עונג בזרועותיה , עונג הסתכלה עליה בחיבה.
" בסדר גמור, איך השיער שלך ארך מאז שעזבת את הבית! אני אוהבת
אותך מאוד , את יודעת? ואיפה חורש?" תמהה עונג ונתנה בה מבט
שואל. אביטל הביטה בה במבט בלתי מוסבר.
" הוא עוד מעט יבוא, מתוקה שלי , בסדר?" אמרה אביטל בטון
עגמומי. עונג שמעה את הטון העגמומי שלה והבינה שלא הכול כרגיל.

עונג , אחותו של חורש היתה ילדה קטנה מאוד אבל בוגרת לחלוטין
משאר הילדים שהיו בני גילה. היא היתה ילדה נבונה וחכמה להדהים.

" אביטל , איפה חורש? למה הוא לא חזר? אני רוצה לראות אותו!"
התעקשה עונג. אביטל לא ידעה מה להשיב לה. היא הייתה אובדת
עצות.
" עונג תראי עוד מעט אחיך יבוא , ואת תראי אותו והכול יהיה
בסדר." הבטיחה אביטל .
" אבל למה הוא לא פה?" הקשתה . אביטל לא ענתה לה.
היא לא יכלה להישיר מבט אל עיניה .