קביים לרגליך
אני לא אמורה לקנא, באמת שלא. להפך, אני אמורה לשמוח. כל החברות שלי חברות. מה יכול להיות יותר טוב מזה. התכוונתי להגיד מה יכול להיות יותר גרוע מזה?
כשדבר מתחבר לדבר, הרצועה שחיברה ביניהם לא נחוצה יותר, אני הרצועה.
כשהן היו בריב או אפילו לא הכירו אחת את השניה הכל היה טוב. הייתי פעם איתה ופעם עם אלו, יכולתי להנות מכמה עולמות. אני לא אדם שבנוי לעולם אחד! וכשכולן התחברו, נוצר עולם אחד.
מחר תבלו בלעדי? ולמה גיליתי באיחור על השיחות המתמשכות שלכן?
אחזור לחפש עצמי באלכוהול? אני מנסה. לא מוצאת. לא תאמינו כמה קשה למצוא מי שימכור לך. כמעט בלתי אפשרי.
אני מתגעגעת לטעם, לכמויות, ללמתוח את הגבולות. אני מתגעגעת ללצחוק בלי סיבה, לרקוד ולא חייב מוזיקה. עכשיו כולן ביחד, כולן גיבשו דעה והיא "את מגזימה" אני מגזימה? זאת את שהבאת לי את הנרגילה פעם ראשונה! את ששכנעת אותי לקנות טבק, עוד ועוד. את שנתת לי את השט הראשון שלי, שדירבנה אותי לקחת אותו. ידעת שזו אני!! הילדה שקצת לא מספיק לה, שנותנים לה את קצה האצבע והיא משתלטת על כל היד! בכל זאת נתת לי. זאת אשמתך? זאת אשמתך! אמרת לי שאני אגיע לשדה פרחים אבל זאת הייתה אש, ששרפה וממשיכה לשרוף אותי. אני אפר, אני שבורה. חשבתי שאת חברה טובה. הכי טובה. נפתרת ממני? כל הכבוד. אמא אמרה שמשפחה נשארת לנצח, אני חשבתי שחברים. טעיתי. טוב שכך. מטעויות לומדים.
הייתי קביים לרגלייך, וזהו. נרפאת. את יכולה ללכת לבד. חשבתי שאנחנו חברות אמת, חברות לנצח. טעיתי? למה את כבר לא מדברת איתי? רק איתן. עם חברותי האחרות. החשבתי אותך לחברה הכי טובה שלי, פתחתי את הלב בפניך, את החולשות. ואת.. את שלום לא אומרת בבוקר. אומרת לי שאת עצבנית ולא מסבירה מה קרה. זה מה שחברות אמורות לעשות לא? לעזור.
שמעת שהפסקתי לעשן, שלקחתי את עצמי בידיים והלכת. בסך הכל רצית חברה לעשן איתה? יודעת מה??? אני רוצה חברה לשתות איתה. אני רוצה חברה אמיתית. ואת ממשיכה לחשוב שאני מגזימה. משוגעת? זונה? למה את מסתכלת עלי מוזר כשאני מתנשקת? למה אתן מעבירות עלי ביקורת? גם אני יכולה לשפוט אותכן!
את החבר שלך אני לא סובלת, זה לא סוד. גם הוא יודע את זה. זה הדדי בינינו.
ואת ממש סתומה ולא יודעת כלום מהחיים שלך תגיעי כבר להחלטה וחאלס להתכווח על כל דבר קטנטן!!
את מזעזעת בכל מובן, אני שונאת את המכנסיים הנפולים שלך שנראים כמו "שקי קקי" ואת הכובע שלך.
אני שונאת אותכן, באמת?
נמאס לי לריב, ולא לדעת מכלום, נמאס לי שאתן תוקעות לי רגל בגלגלים כל פעם שאני מנסה להציל את החברות בינינו. החבורה התפרקה, נשארנו ארבעתינו ולא יכולתן להתאפק הייתן חייבות להיות החברות הכי טובות של החברות האחרות שלי. העולם שלי התערבב. לא יודעת לאן אני הולכת.
תגובות (3)
אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. גם אני הייתי בכמה מעגלי חברים. חלקם התערבבו אחד בשני וחלקם התפרקו.
הזמן עושה את שלו. צריך להתרגל לזרימה ולא להיאחז בעבר.
אין פתרון קסם אלא רק להסתכל קדימה.
אוי. גם אני בצרות עם חברות. לא עד כדי כך אבל כנראה מספיק כדי להבין את ההרגשה האיומה הזאת. אני לא יודעת אם זאת עצה טובה, אבל אם באמת נמאס לך ממנה – תצרחי עליה את כל מה שכתבת כאן ותגידי לה יפה "שלום ולא להתראות"
שתצרח עליה רק אם זה יעזור לה.
אז החברות הייתה תלויה בעישון, מה ההבדל בין החברות שתלויה בעישון לבין חברות שתלויה בשתייה כמו שאת רוצה?
אולי הן צודקות ואת מגזימה עם הדעה שלך עליהן? (במצב לפני שהן הלכו לחברות אחרות).