~סיפורי ערסים:שון ולירון פרק 22~

"יאללה מאמי חמש דקות אנחנו אצלכם"אמר עומר וניתק.
הוא,סער,שיר ושון בדרך לקחת אותי למסיבה.
לבשתי ג'ינס קרוע שחור,חולצת בטן משובצת ונעל עקב סגורה למטה.
שמתי איילנר עם יציאה,סומק,מסקרה ואודם אדום-סגול.
עשיתי פן ובייביליס בקצוות וירדתי לסלון.

"שלום יפההשליי"אמרה שיר ונישקה אותי בלחי שנכנסתי לרכב.
"היי מאמי"אמרתי ונישקתי את עומר.
"שלום גם לך"אמר סער וצחק.
גיכחתי מעט וחיבקתי אותו ואת שון.
עומר דפק לי מבט עצבני מעט.
"מה"לחשתי לו.
"מה מה? מה את ילדה קטנה"אמר.
"מה אתה רוצה אסור להגיד שלום"לחשתי בעצבנות.
"אסור"צעק בטעות.
כולם הפנו את מבטם אלינו.
"יופי גאון.דפוק"אמרתי בקול.
כל המשך הנסיעה כולנו שתקנו.

"נו מספיק מה אתה ילד"אמרתי לו שהחננו תרכב והתקדמנו ברגל כי יש עומס בכביש.
"עזבי הכל בסדר"אמר באדישות והוציא סיגריה.
"אתה פשוט מטומטם!"צעקתי והתקדמתי מהר לכיוון שון שיר וסער.

"מה יש לירוני"שאל שון שראה שהייתי עצבנית.
הייתי אדישה ובאתי לענות עד שהסטתי את מבטי אליו בתדהמה.
"מה"שאל ונעצר.
"אל תקרא לי ככה"פלטתי והמשכתי ללכת.
"מה קרה איתכם"שאל.
"עזוב הוא סתם עצבני"אמרתי.

הגענו למסיבה והיה מפוצץץ.
הלכנו לשבת בבר והיה צחוקים וראינו עוד ילדים שאנחנו מכירים,רקדנו קצת והיה סבבה.

חזרנו לשבת:שיר וסער ישבו בצד ואני ליידם ולידי ישב שון,עומר הלך לרקוד.
כל הערב לא דיברנו.
"היי לירון"צעקה ילדה שהתקדמה לכיווני.
"יפהשליי"צעקתי וחיבקתי אותה,אלה היו דניאל ודורון.
"הי דורון"עניתי ביובש.
ראיתי את שון יושב ומתעצבן מרגע לרגע.
דיברנו קצת ואז הם יצאו החוצה לנשום קצת.
"אני הולך עוד מעט חוזר"אמר שון וקם במבט רצחני.
התעלמתי ולקחתי את שיר וסער לרחבה.

"חתיכת מטומטמת תרגיעי את החבר המפגר שלך.זוג משוגעים"צרחה לפתע דניאל מאמצע שום מקום באמצע הריקודים.
"מה?מה קרה?"אמרתי.
"מה שקרה שהוא הרביץ לחבר שלי!מציעה לשניכם להתרחק ממני"צעקה והלכה.
מה הולך פה?חבר שלי לא יודע מכלוםם.
רצתי לבר,הפכתי את כל המקום ולא מצאתי אף אחד.

עליתי למעלה מחפשת בקומה האחרונה.
היה שקט,חוץ מהבומים של השירים מלמטה.
שיערי היה מבולגן,והאיפור נמרח מהדמעות.
הורדתי את העקבים כי קשה ללכת.

שימו ב2:50

אמור להסתיים בדיוק בסוף הפרק.

"שוןןן"צעקתי שראיתי את שון מקיא בשירותים.
"מה קרה לך"צעקתי והתיישבתי כשראיתי את פניו חבולות וכולו מדמם.
"הצלחתי"אמר והתחיל לצחוק כמו משוגע.
"מה עובר עלייך?למה הרבצת לו"שאלתי.
"מגיע לו"אמר וצחק שוב בקול רעם.
"תפסיק שון"אמרתי בלחש.
הוא חזר להקיא וכנראה הוציא הכל.
התהלכתי בחדר עד שהתיישבתי קרוב לקיר,שילבתי את רגליי ובכיתי.
"תפסיקי את"צעק לאחר כמה דקות של שקט.
"מה אתה רוצה?"שאלתי בשקט וניגבתי את דמעותיי.
"שתפסיקי לבכות כבר!מה את ילדה"צעק בתוקפנות.
"למה חיפשתי אותך בכלל?מה סיפרתי לך?אתה האחרון שמגיע לו לדעת על זה!עם כל מה שעשית לי!אתה בנאדם דוחה"צרחתי ונעמדתי מולו.
הוא התחיל לגמגם.
התקרבתי אליו והעפתי לו סטירה.
הוא תפס את שתי ידיי במהירות והצמיד אותי לקיר.
הבטתי בו והרגשתי את נשימותיו.
הלב שלי פעם כל כך חזק שאני חושבת שגם הוא שמע אותם.
הרגשתי כאילו הזמן נעצר ורק שנינו שם.
הרחתי את הבושם שלו,הרגשתי את הידיים החזקות שלו,הרגשתי כל כך טוב!
הוא כזה חתיך עם החולצה המכופתרת הזאת שמבליטה לו תשרירים,עם ג'ינס שלו שמבליט את התחת השמנמן שלו,והנעליים שהוא כל כך אהב.
פשוט מושלם.
הוא העביר את ידו בלחי שלי.
לפתע הוא משך אותי אליו בצורה אגרסיבית ונישק אותי.
הרגשתי מושלם.
"מה קורה פה?"התנתקנו מהר מהנשיקה הסוערת הזאת לקול שהבהיל את שנינו.
שיט.