לשאוף לפסגה – פרק תשיעי

פרק ט'

שלושת השבועות חלפו ביעף , ושנת הלימודים נפתחה בפנימיית אומנויות באחד בספטמבר ( כולל בכל הארץ). אני , קורין ואוסי , נאלצנו לגשת למנהלת בזמן שראינו את כיתות ז' המקבילות עולות לאוטובוסים כי הן יוצאות לטיול בן יום אחד בקרבת הים בבת ים. מלבדנו , לא היה איש בפנימייה . נכנסנו לתוך החדר מאוכזבות וממורמרות על כך שהמנהלת לא אישרה להוציא אותנו לפעולת גיבוש.
כל הבניין היה שקט ודומם , עזוב ונטוש. כי רוב הכיתות נסעו לטיול הגיבוש , פרט אלינו. טולי שכבה על המיטה התחתונה, היא התהפכה על משכבה ולא נרדמה שעה ארוכה. אני וקורין , ישבנו והבטנו במבט ריקני על מיטת הקומתיים . אני לא יכולתי להירדם ולא חשבתי על שום עניין אחר מלבד הניתוח. הייתי מודאגת ומתוחה יותר מתמיד , הדאגה והלחץ הטריפו אותי עד מאוד.

קורין העירה לי בחיוך שעליי לחשוב חיובי , למרות שניסיתי ליישם את מה שיעצה לי לעשות בנוגע ללחץ ולדאגה. הרהרתי במחשבות שחורות ומדכאות , שלא הניחו לי להרפות מהן. ניסיתי לדכאן לשווא ולהרהר בדברים טובים שקרו לי , אבל לא הצלחתי לסלקן מראשי. שקעתי בדיכאון כל-כך עמוק. עד שנגמר לי החשק לאכול כדי להתחזק לקראת הניתוח. הלילה היה קשה מכיוון שהיו לי סיוטים כשהתעוררתי , הייתי שטופת זיעה קרה שהצטברה על מצחי. התהפכתי לצד ועוד פעם התהפכתי על הצד ביתר טרדה. חושיי התערבלו בקרבי , המחשבות חלפו בראשי במהירות.
המחשבות עוררו בי עצבות שמזמן לא חשתי כך , הדמעות בצבצו מעיניי הכחולות העמוקות. הנמכתי את קולי לבל מישהי תבחין בדמעותיי. זה לא בכי רגיל , זה היה בכי תמרורים. הדמעות שנקו את גרוני וניסיתי למחותן בכוח . חמקתי מן החדר לתוך שירותי הבנות.

הסתגרתי באחד התאים נשענתי על הקיר והתחלתי לפרוץ בבכי מחודש. איש לא ידע שאני כאן , הייתי לבד עם התחושה זו. קורין לא הרגישה בי כשחמקתי מן החדר במטרה לבכות על מר גורלי. החלטתי שמעתה ואילך אני אעמיד פנים שהכל אצלי כרגיל . זה יהיה קשה לזייף חיוכים ואני הייתי מודעת לכך שהכל הצגה בשביל שלא ישימו לב שלאחרונה משהו לא בסדר איתי. על כן , ההתמודדות שלי ביומיום היתה קשה מנשוא. כל יום הוליד קושי אחר , והקושי הלך ותפח ככל שחלפו הימים , ואני הייתי יותר מדוכדכת מתמיד. בנות כיתתי לא שמו לב לכך שאני מעמידה פנים שהכול איתי בסדר גמור. מעבר לכך , העמדת הפנים הצליחה שמשהו איתי אכן כרגיל. כשכולן היו מתפזרות לחדריהן. הייתי נועלת את החדר עם המפתח ופורצת בבכי חרישי שאף אחד לא שמע מלבדי , כמובן.

קמתי ליום מבולבל וחסר ודאות, שהתחיל מוקדם בחמש לפנות בוקר. השתנקתי ונתקפתי שיעול ותחושת קיא . שעתיים קודם לכן , פלטתי את תוכן קיבתי בגלל שהקובנה שאכלתי לא עשתה לי טוב. טחנתי את חבילת המתוקים בבת אחת , בין המתוקים , זללתי את נחשי גומי המסוכרים שאני לא יכולה שלא להתמוגג נגד מראם.

כשהגעתי לביה" ס, שמעתי מאחת הבנות שהיה פיגוע ועדיין לא ידענו מי הנפגעת. ולא ידוע מי פרטיו של הפיגוע שאירע בקו מס' 19. הבנות היו חסרות שקט ואחוזות הלם שהלך ותפח עם חוסר גילוי שמה של הנרצחת בפיגוע ההתאבדות שמחבל שפוצץ את עצמו בקו מס' 19 .

הייתי מלאת חששות ופחדים . נכנסתי ללחץ והסתובבתי בחוסר וודאות סביב בנות כיתה ח'.
אחת הבנות ששמה חיה , ישבה וקראה בכוונה ובטהרה מספר התהילים מספר פרקים.

שבתי לחדר מס' 1. התכנסתי בתוך עצמי כחילזון בתוך קונכיתו . התיישבתי בקצה המיטה ושקעתי במחשבות.